לפני שנתיים. 29 ביוני 2021 בשעה 19:45
לחכות, לחכות, לחכות ולהגיע. הגוף בוער מצורך, הנפש צורחת להיות במקומה.
הבגדים עפים במהירות ובאותה מהירות האחיזה המלאה, זו שאוחזת את האויר שבי, זו שגורמת לי לפחד ולבטחון כאחד, זו שמביאה את כל אחד מאיתנו למקומו.
ומהמקום הזה הכאב תמיד כואב ותמיד אחר, השרשרת, הרצועה סביב הצוואר מנחיתה אותי לתחתית הכי גבוהה. אותה יד שאחזה בצווארי אוחזת ברצועה. לרגע מותחת, לרגע מושכת, משחררת או גורמת לי לחכות בשקט כשראשי בין רגליך.
להתענג על הענקת הנאה ועונג, להתענג על קבלה שלו ולהתענג על המעברים החדים בין הנאה לכאב, נשיקה לנשיכה, חדירה להצלפה.
להתמלא ממך, לנזול ממך, להתמכר ליד שיודעת לקחת אויר באותה מידה שיודעת להעיף אותי למרום ההנאה.
בדיוק לפני שש שנים הושטה אליי היד הזו כדי לצאת יחד למסע. שמתי בבטחון גמור את ידי בידך ונתתי את כל כולי לשליטתך.