לי קוראים לין, אני בת 24 מת"א. בלונדינית וחייכנית חסרת תקנה :)
בינואר נפגשתי בפעם הראשונה בא', הצרפתיה המדהימה 3>
הכל התחיל בגלל שמיכל, החברה הטובה שלי מהתיכון, שכנעה אותי ללכת לטייל בים בחורף.
"מי הולך לים בחורף?!" שאלתי
"אף אחד, ובגלל זה יהיה לנו כיף. וגם כן את, עד שאין גשם, בואי נצא לסיבוב, נמאס לי להירקב בבית" היא ענתה.
בכל מקרה, עת אנו הולכות לנו באחד מחופי תל אביב עוברת לידינו בחורה כבת 28 (לאחר מכן מסתבר 30)
עם שמלה קצרה לבנה שמתנפנפת לה ברוח, שיער קצר ומסוגנן בצבע חום אגוז משולב באדמדמיות ועיני ענבר.
החזה שלה היה זקור ומובלט על ידי השמלה והרגליים החשופות שלה היו דקות ולבנות עד מאוד.
הלב שלי החסיר פעימה.
מיכל ישר קלטה אותי.
"לכי תגידי שלום"
"עזבי, לא יקרה, מה לי ולה"
"לין, את משגעת אותי, אם אני הייתי נראת כמוך בחיים לא הייתי מפחדת לגשת למישהי"
ואולי באמת הייתי אומרת שלום אם לא הייתי מרגישה כמו ילדה בת 16 שרואה את החתיך של שכבת י"ב
וקופאת בו במקום.
בכל מקרה, שעתיים אחר כך התיישבנו בבית קפה לשתות משהו בשביל לחמם את הגוף והנפש.
תוך כדי הפוך גדול וחצי דרך אל תוך מאפה שוקולד הדלת נפתחת ונכנסת לה בחורה כבת 28 עם שמלה לבנה קצרה ושיער חום אגוז אדמדם.
"לין זה סימן משמיים!"
"הו שלום למאמינה הגדולה, ספרי לי עוד על השמיים אחרי הבייקונים של אתמול בבוקר"
"תפסיקי להתחמק, תתחילי לשחק או שאני הולכת אליה ומתחילה איתה בשמך!"
כזאת מיכל, עדינה ורוויה בטאקט.
בכל מקרה, גברת שמלה לבנה התיישבה בשולחן לא רחוק ואחרי דקה של כיווני מבטים כאילו אקראיים הצלחתי לתפוס את המבט שלה ולשלוח חיוך רב משמעי (לימדתי את מיכל להשתמש בטריק הזה על גברים והוא אף פעם לא נכשל, החלטתי לנסות אותו גם בעצמי). היא הסתכלה עלי למשך 4 שניות (ארוכות) וסימנה לי עם הראש על הכיסא הפנוי שהיה לידה.
הלב שלי הפסיק לעבוד.
אחר כך העלמה בלבן הסתכלה על מיכל במבט שואל של "האם אוכל לגנוב אותה?", מיכל הגיבה במחווה מסכימה ודחפה אותי לקום.
התיישבתי לידה.
"היי" אמרתי, והרגשתי איך כל השנינות והעוקצניות שלי עוזבים אותי. באותו שלב פחדתי שלא אוכל למצוא עוד מילים להמשך השיחה.
"bonjour" היא ענתה במבטא צרפתי מקסים.
הלב שלי נמס ויצא לגמלאות, שלוש חולשות עיקריות יש לי, נשים יפות, מבטאים ופרטנרים שולטים.
בסופו של יום התברר שהיא מחזיקה בשלושתם אבל בנתיים ידעתי רק על שתיים וזה הספיק לי.
מסתבר שדווקא כן הצלחתי לגייס מעט שנינות ועוקציניות.
קוראים לה א', צרפתיה שבאה לביקור של שלושה שבועות בארץ לשילוב של ביזנס ופלז'רס.
"אשמח מאוד למלא את החלק של הפלז'ר" אמרתי בקול ,
"נראה עוד בקשר לזה" היא ענתה עם קריצה.
מפה לשם קבענו להיפגש בפאב באותו הערב. לטענתה התבטלה לה פגישה, לטענתי היא ביטלה אותה בעצמה.
נפלו ארבע חמש קוקטיילים, עוד כוס קאסטיל ופתאום המרחק בין העיניים הירוקות שלי ועיני האגוז שלה הצטמצם לכדי סנטימטרים בודדים.
נשיקה.
חשבון. מונית. מלון. חדר יקר.
"אני לא עושה דברים כאלו בדרך כלל"
"אני בטוחה שלא"
"תתפשטי", היא פקדה.
"מה?" עניתי בהפתעה.
"אני רוצה לראות אותך ללא הבגדים לפני שנמשיך"
"אני אהה..."
"בלי אהה, אני רואה שיש לך גוף יפה מאוד ואני רוצה לראות אותו בלי שום הפרעה באמצע"
אני לא יודעת מה זה היה. היה משהו בקול שלה שלא השאיר לי ספק שאני בהחלט אבצע את מה שהיא אמרה.
ערומה, הבגדים הכיסא והשידה.
"שימי את הידיים מאחורי הראש בבקשה"
"מה? אהה..." , אמרתי שוב כאילו שיש בתוכי כוח להתנגד בכזאת סיטואציה.
"בלי אהה!" היא הפליקה על האף שלי עם קצה אצבעה.
ערומה. הידיים מאחורי הראש.
"תקשיבי" היא התחילה לדבר תוך כדי שהיא מתיישבת על המיטה.
"את מאוד יפה ומצחיקה, הערב היה מאוד נחמד עבורי" אני מתחילה לחייך.
"אבל", היא המשיכה, "אני לא מתעניינת בדברים הרגילים, אני אוהבת לשלוט בפרטנריות שלי. אני לא יודעת אם את מכירה את העולם הזה אבל..."
אני בטוחה שהייתי שמחה לשמוע את ההמשך אבל הברכיים שלי כבר לא יכלו להחזיק את משקל הגוף שלי וירדתי לישיבה על הברכיים".
"או שאולי בכל זאת את מכירה?" היא צחקקה לעצמה.
"כן" עניתי " ואני לא מאמינה איך יצא ששתינו..."
"שקט" היא חתכה אותי, "במזוודה, מתחת לז'קט האדום, תביאי לי את זה עם הפה שלך".
מתחת לז'ט האדום היה crop מעור שחור מעוטר באבני חן. בחיים לא ראיתי צעצוע כזה מושקע ויפה.
באותו ערב (שנמשך עד הלילה ואז גם קצת עד הבוקר) הגעתי לרמות סיפוק שהיו משאירות אותי שבעה למשך חצי שנה לפחות. (מאוד רציתי לפרט יותר על מה שהיה בלילה, אבל א' לא הרשתה לי).
נפגשנו ככה עוד כמה פעמים בשבועיים שנשארו לה בארץ.
הייתי מאוד עצובה כשליוויתי אותה לנתב"ג. המשכנו לדבר בטלפון ובסקייפ.
יום אחד במרץ היא העלתה את ההצעה שאבוא לגור איתה בפריז לתקופה ניסיון של שלושה חודשים.
הודעתי לעבודה, עזרתי להם למצוא מחליף (הם היו מאוד תומכים), קיבלתי את ברכת ההורים והחברים ובתחילת יוני עליתי על מטוס ונחתתי בפריז.
חודש ומשהו של חוויות מדהימות עבר עד שהצלחתי לשכנע את א' שתרשה לי לפתוח חשבון בכלוב ולספר על כל החוויות שלי (בתנאי שאשמור על הפרטיות שלה ולא אחשוף שום פרטים מזהים) ואשתדל לפרסם בבלוג שלי על החיים שלנו יחדיו בפריז.
ואם מישהו קרא עד לכאן ולא התייאש באמצע. יקח לי זמן להדביק את כל החוויות שעברתי עד לזמן ההווה אבל עדיין חשוב לי לשתף ולחלוק.
עד כאן מפריז,
לין :)
