לפני 5 שנים. 12 בדצמבר 2018 בשעה 23:06
הנשמת אותי,
מיד לגוף, לנפש, לנשמה.
נתת כוחות ומרגוע.
היו רגעי כמיהה, פחדתי, אולי יותר קיוויתי, שהנה תבוא חניקה.
שתמשכי בשערי.
הייתי ביידייך כבובה על חוט.
ביקשת שארפה ואשחרר הגנות.
רק להינמס אול תוך הרגע.
כמה ימים אחרי עוד הייתי נוזלית,
עוד שחזרתי את שהיה.
מנסה להבין,
לתמצת את החוויה לכדי
מחשבה מובנת.
את ודאי היית מכוונת לתת לזה מקום,
להתרפות.
להתחבר לחוויה.
לתת לדברים לצוף.
הייתי רוצה לצוף בעצמי, על גלי
הרגש הזה.
חופש
מוגן,
מכיל.
הכל שם צף בנינוחות:
פחדים, אהבות, בדידות, שמחה, קרבה, יצירה, תקווה, מחשבות על העתיד, שדים מהעבר, כל כולי.
אני כל כך רוצה שוב!
שיהיה לי ים לצלול בו,
וכן, להכיל מישהי כך.
זה היה קסום.
- ניסיתי לדייק, אך החוויה היא חוויה, אינה ניתנת לתמלול והפשטה.
- רגש טהור הוא רגש, הוא טהור, הוא רגש.