לא לציפור

אני רוצה לכתוב כל כך הרבה אחרי ההופעה של אתמול אבל לא ממש יודע איך
להתחיל ואני מוצא את עצמי כמעט חסר מילים.
אני מדבר על המופע המשותף והמחודש של עדנה גורן וקובי רכט על בסיס
אחד מתקליטי השירה והמוזיקה העבריים המופלאים שנוצרו כאן אי פעם
(רח' שלמה המלך - סשה ארגוב - שנת 68) הרבה לפני שהתבהמנו והוזלנו
את תרבות השירה והמוסיקה והתחלנו "לצעוק" אותה ולעשות "קולות של יצירה"
במקום פשוט ליצור אותה.
עדנה גורן היא מלכה בת 64 שכמעט דבר שלא השתנה בקולה ובגופה
המדהימים. אשה שמתעלה בלי למצמץ על הרבה נשים הנחשבות בנשיותן וכל
גבר בר דעת או מוח יפול לרגליה ויהיה מספר נכדיה אשר יהיה.
האשה הזאת צריכה להיות בפרונט ("חזית" קצת מילטנטי מדי עבורי) של המבצעים
הגדולים ומשום מה היא איננה שם למרות שמי שמכיר אותה יודע פרושה של
סגידה והערצה מהי.

קובי רכט, הקול האחראי על "בסה"כ רציתי לחזור הביתה בשלום" הוא כמובן חלק
מהמופע המשותף מתוקף היותו רלוונטי להסטוריית התקליט אבל עדנה גורן היא שם
המלכה האמיתית ואשה מצחיקה מאד.לאחר המופע יצא לי לשבת איתה ועם חברתה,
לידיה אופיר, אלמנתו של שייקה אופיר (רק המשפט הזה בו אני כלול יכול לגרום לי
לאשפוז מיידי עקב התרגשות יתר) ואשר לו הם הקדישו את "שיר הצהובים"
של "התרנגולים" במלאות עשרים שנה למותו.


תאריך המופע הבא אינו ידוע כרגע אבל מי שקרוב אלי יכול לראות את עצמו מוזהר
כבר מבעוד מועד לבל יחמיץ אותו. אני הולך לקרצץ לכם בעניין.

זהו קישור לתקליט המיתולוגי וקטעים מכל שיריו מתנגנים ברצף בזה אחר זה.
תבלו:

http://he.israel-music.com/edna_goren/sasha_argov_songs/