לא לציפור

שלגי - האם אני חשה כאן אובססיביות קלה?

האמפרי - : )))))))))

לה לה לה ...(נכון אבל פסקול ענק ?)

Succubus​(אחרת) - עם כל ה, אה, כבוד ליגאל עמיר, הוא אפילו לא מתקרב להיות השטן. כולה אדם עלוב עם אקדח.

המלט - wishful thinking

האמפרי - האיש צודק, ליליתה. "מורשת" יגאל/ גולדשטיין היא רשע מזוקק.

Succubus​(אחרת) - צר לי, אני נאלצת לא להסכים אתכם. אין קל מלעשות מיסטיפיקציה לרוע ולהפוך את הרוצח למפלצת, ובכך להקיא אותו מקרבנו ולהגיד שאין סיכוי שהתכונות האלה קיימות בנו. זה זול ונוח וגורם לנו להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמנו.
נראה אותך מכיר באנושיותו של הרוע, בקטנותו ובחולשתו. זה כבר יהיה הישג מרשים יותר.

האמפרי - מכיר, מכיר אבל למה להשבית שמחה, נודניק? :-/

Succubus​(אחרת) - כי אני ממש לא אוהבת את זה. ברמת האלרגיה.
אני לא אוהבת כשמייחסים לרוע תכונות לא-אנושיות. לנתק את הרוע מהאנושיות זו הדרך הקצרה ביותר לאבד את היכולת להכיר ברוע של עצמנו, כשהוא מופיע.
אנא סלח לי כשאני שומרת לעצמי את הזכות להיות נודניקית.

האמפרי - טוב.
בכל מקרה ההתיחסות הראשונית והיחידה שלי היתה לעדת מעריצי התינוק מתוך הסרט שבמוחי היצירתי והמתוסרט יכולתי לראות את אביגדור אסקין וברוך מרזל, גאולה (עמיר) ואחרים מסביב לעריסה המקודשת.

כן, ליליתה. רוע הוא אנושי לחלוטין ושום דבר אחר לא.