יש !! יש!!! יש!!!
מה קרה?
פשוט "יש". עוד כמה צעדים ואני שם. בדיוק במקום הזה שהכל יושב נכון.
אתה מוכן להסביר לי על מה לעזאזל אתה מדבר?
מן תחושה כזאת. אתה לא מכיר?
את מי?
את התחושה הזאת.
אני לא מכיר תחושות ואני חש שאתה הולך לחפור לי עם זה וזה כבר גורם לי לחוש
שלא בטוב. חוץ מזה זאת תחושה שלך אז איך אני אכיר?
צודק. מן תחושה כזאת של התחלה שאם אני אמשיך ככה הכל יסתדר.
אתה מוכן להסביר לי מה אתה רוצה למען השם?
מה זאת אומרת מה אני רוצה?
מה אתה רוצה להגיד עם כל ה"יש יש יש !!!" הזה שלך שאתה זורק לאויר וטורח בכלל לכתוב.
כל חוסר הבהירות שלך כאן. אתה הרי אלרגי לזה ולכל הבלוגים האלה של שתיים וחצי שורות
שרק הכותב מבין את עצמו וגם אז אתה מטיל ספק ועוגן בהבנתו.
נכון אבל איך זה קשור למה שכתבתי אני?
אתה באמת זקוק לי שאסביר לך? נו באמת.
כן. אני לא רואה את זה.
אני הרי הכי קרוב אליך ולי אין מושג על מה אתה מדבר ואם לי אין אז איך לאחרים יהיה?
אני בכלל בספק אם אתה מבין את מה שאתה כותב. יש לך דבר מה לומר? אמור אותו !
(שמת לב? נשמעתי לרגע כמו ירון לונדון בנחרצות שלו. לא חשוב).
שאני אבין, כל הדיאלוג הזה איתך הוא לא סוג של אמירה בעצם? דרכו אני מעביר
את התחושה הזאת ואנשים מבינים יותר.
אנשים מבינים קדחת. שכח מזה. גם הדיאלוג הזה שאתה מנהל איתי איננו דיאלוג
אמיתי. אני הרי בסה"כ השתקפות שלך ולא יותר מפרי עטך (שביננו אם לקרוא למה
שאנחנו עושים כרגע "לדבר" אז שתדע שהגיע הזמן שלך להשקיע קצת יותר ברצינות
בכל הכתיבה הזאת. אנשים מתחילים לדבר...).
אבל זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. זה לא נקרא להשקיע?
לא. אתה חוזר על עצמך. אתה מספיק מתוחכם כדי לזהות את החזרה ולחשוב לרגע
שאני לא אזהה אותך חוזר אותה בדלת אחרת. שכחת כבר עם מי אתה מדבר.
רגע, אתה מנסה לרמוז לי בעדינות שאני חוזר על עצמי אם הבנתי אותך בין השורות?
לא, אדיוט. אני לא רומז. אני מכריז על כך. אני מצהיר זאת. עכשיו זה יותר מובן?
אני רוצה שתדע שמתחילת השיחה לא אהבתי אותך. זה לא דומה לאותן השיחות
שהיינו מנהלים ביננו בעבר. פעם היית משקיע. פעם היית שם שם קצת יותר חום ואהבה.
היום זה איננו אצלך. אתה הפכת להיות עוין כלפיי.
אם זה מה שאתה בוחר לחשוב שיבושם לך.
רגע, אתה לא מזהה אצלך עויינות מסוימת כלפיי שלא היתה בעבר?
על מה אתה מדבר. אני מכיר אותך טוב מאד אבל מעולם לא נהלנו שיחה עד היום.
תהיה רציני.
נשבע לך שאני רציני. היום זאת הפעם הראשונה שאנחנו באמת מדברים (אני לא מאמין.
אני אשכרה תומך במופרעות הזאת).
כי הייתי בטוח ש...
שמה?
לא יודע. שאתה מכיר אותי הרבה יותר. נשמעת כאילו אכפת לך.
אני מכיר אותך הכי טוב אבל דרך חבר משותף. זה הכל ממנו, או קיי?
רגע, המספר שלך זה לא עם 7 בסוף?
לפני 16 שנים. 3 בספטמבר 2008 בשעה 19:41
