לא לציפור

ריחו של הים העולה באפי מול אגלי הזיעה המתדפקים על חולצתי מזכיר לי
עד כמה מאושר אני בלילות הקיץ החמים האלה. ערביי קיץ תל אביביים מעולם
לא הזינו את חלומותיי בדרך כלשהי. הם מעולם לא גרמו לרוחי להמריא כשם
שהם עושים זאת היום ורק בזכות ההליכות האירוביות שאני מקפיד לצעוד.
ילדה קטנה המתרגלת פירואטים לעיני הוריה הישובים על ספסל של עץ ועסוקים
בעיניינם, מסיטה באחת את מבטי הממוקד כל כך בחיוניותו, ומעלה חיוך חם ועדין
על פני במיוחד לנוכח העובדה שהרדיו אשר לאוזניי מנגן את בילי הולידיי שרה את
"The man I love" ומלווה אותה באופן מושלם ברגע קולנועי ולא מודע משל
עצמה.

אני זוכר שפורסט גאמפ התחיל לרוץ. זה היה סתמי לחלוטין. זה הרגיש סתמי אבל
הוא המשיך. משום מה ומשום מקום זה התחיל לעשות הבדל כלשהו ונוצרו דברים.
לכן, אני קורא לכם, בילו"יים יקרים שלי, המשיכו לצעוד !!