לא לציפור

או במילים אחרות נמאס לי כבר מהקיבוץ הבדסמי הישראלי בואכה שמורת החולה.
אני נזכר בחוויותיי משנות החמישים בקיבוץ (שנותיי הראשונות בכלל כזרעון) ואיך
כל ג'מוס ידע מי ביקר בתחת הג'מוסי של חבריו למרעה ולמה.
מרגיש כמו ג'מוס הנחסם בדישו כשאני מת לכתוב כל כך הרבה ותוך כדי כתיבת
המשפט הזה מבין עד כמה כל אחד שמכיר אותי יחשוב בקוראו כי הוא עליו.

בקיצור, עושה על כולכם ריפרש כרגע.

יאללה - מחדש.

(ישיבת חברים בחדר האוכל בשמונה בדיוק).