לפני 19 שנים. 30 במאי 2005 בשעה 8:02
שלום חנוך מעיר אותי בשיר תל אביב גדות הירקון 1950,
אני שואל את עצמי למה לא אור הבוקר ומגלה
שמים אפורים. לא משוכנע. ניגש אל החלון, הכביש
כולו רטוב. גשם ירד. הגרניום באדנית שמת היה
כבר שבועות רבים לבלב לו בפרח אחד סימלי.
הריח ...הריח המשכר הזה...
היום יודע אני בוודאות כי איש של חורף אנוכי.
הקיץ עוד לא השתרש לו וקבע את עצמו לעונה
הקרובה ודי לו בבוקר שכזה כדי לגרום לי געגוע
חם לכל דבר אפשרי בעל אסוציאציה חורפית.
כמה כייף לחיות.
