לא לציפור

ז'אק ברל נשאל באחד מראיונותיו:
"כשאתה צועק. מה אתה רוצה לומר בעצם?"
השיב:
"שכואב לי. כל צעקה מביעה כאב. אף אדם אינו צועק אלא אם כן
הוא מוכר עתון או כל דבר דומה".

היום התבשרתי על אדם היקר לליבי שהחליט ליטול את חייו או במילים
אחרות להזדכות באפסנאות ולצאת מהמשחק. המשפט הזה של ז'אק
ברל אודות הצעקה הדהד בראשי כל היום מהרגע שנודע לי על כך.
קטונתי מלהכנס לנבכי אדם המצהיר בהתאבדותו כי אינו יכול להשאר
כאן עוד ולשאת את כאביו ובוודאי שלא לשפוט זאת בדרך כלשהי. ברור
לי אבל מעל לכל ספק שהוא צעק "כואב לי" לפני כן גם אם היתה זאת צעקה
חרישית. רוצה לומר שרוב הצעקות של האנשים הסובבים אותנו הן אמורפיות
ואינן ברורות בעליל. נדירים האנשים שמבטאים את כאבם בדרך הישירה,
החריפה, חסרת הפשרות ושאינה משתמעת לשתי פנים חוץ מאשר ל: כואב לי !/
אייה !!!/ הצילו !
חברה אהובה מאד עלי שלצורך העניין נקרא לה, שלגי, כתבה לפני מספר ימים
בבלוג שלה את זה:

"אל תשמע, תקשיב
טוב טוב
לא למה שאני אומרת,
אלא דווקא למה שלא

זה כל ההבדל לפעמים."


אני לא חושב ולו לרגע אחד אפילו, שישנה דרך כלשהי להבין מה מתחולל
בראשו של אדם המחליט לדומם מנוע ולהתאבד חוץ מאשר העובדה שהוא
אינו רואה תקוה או פתח של תקוה לדבר מה אחר בחייו בעל גוון אופטימי יותר
וכל מה שאני אומר למעשה הוא בואו נתחיל להקשיב לאנשים מסביבנו ולצעקות
שלהם. רוב הפעמים הצעקות מוסוות מאיתנו ומיטשטשות ע"י דברים אחרים
שלחלוטין לא יתקשרו לכך שזה אשר מולנו כואב עכשיו.
בואו נקשיב למה שהם לא אומרים והיכן שנמצא הגרעין האמיתי שלהם כי אחרת
אנשים יוסיפו למות סביבנו ולא רק פיסית.

EROS, יקירי,
מקווה שאתה עושה חיים שם למעלה בין אם זה לשתות טוב, לזיין כמו שפן,
או סתם לעשות שלום במרומיך. מקווה שקל לך יותר. אני אשמח מאד לפגוש
אותך כשיגיע זמני כי נעמת לי מאד כאן אבל זה יקח קצת זמן כנראה כך שאם
יש לך סדורים לעשות שם למעלה, עשה אותם. הדרינק שלנו ידחה כנראה
לפעם אחרת. (שוב).