לא לציפור

ההזמנה שלי אליכם/ן היא לעצור לרגע להתבוננות.
יום השואה, כבודו במקומו מונח הוא יום זכרון חשוב אבל
הוא ודאי אינו "קדוש" כי אין חיה כזאת. ההסטוריה הוכיחה ש"קדושה"
הורגת בין אם ע"י התאבדות או ע"י רצח לכן המושג הזה ראוי שימחק
מהלכסיקון של יום השואה.
הציניות האמיתית והמוסתרת מן העין היא הרכנת הראש המטודית בכל
יום כזה ובהנמכת הטון ההופכת את זכרון השואה לדבר קלישאתי והשואה היא
המון מהכל אבל וודאי לא קלישאה.

כשם שביום כיפור הרעיון הכללי מסתכם רק
באם צמת או לא ובלומר לפחות פעם אחת"...אחחח...אין על השקט של כיפור..."
כך גם יום השואה מסתכם בהאם נראנו עצובים והרכנו ראש והאם ויתרנו על זיונו
של חול בעבור יום זה.
חברות וחברים יקרים, אבל, כמו בכל אבל הוא דבר אישי לפני הכל.

(הכותב ידוע בצפיתו ההתמכרותית ב"רשימת שינדלר" ובעל לב מדמם אמיתי).