"אתה מסתכל עליה?" היא שאלה במפתיע
"על מי?"
"על הבחורה שבשולחן מימין" היא אמרה והחוותה בתנועת ראש עדינה, כמעט בלתי מורגשת, שכוונה לעבר בחורה צעירה, עם נזם, שיער שחור קצוץ דק, במכנסיים מרושלים וחולצה הדוקה, שלגמה קפה מספל לבן ונראה כאילו המתינה למישהו בבית הקפה בו ישבנו.
"לא"
"שקרן, אתה מסתכל עליה"
"אני לא שקרן, ולמה את מסיקה שאני מסתכל עליה?"
"אפילו אני מסתכלת עליה, היא כולה ככה כדי שיסתכלו עליה"
"למה את מתכוונת?"
"היא חריגה, היא בוחרת במראה חריג, היא מחפשת תשומת לב"
"זה קצת פשטני, לא?"
"מה אתה מציע?"
"אני לא יודע, אבל ההסבר לפיו אנשים בוחרים במראה חריג כדי שיתבוננו בהם הוא שטחי, לא מתאים לך."
"אלא מה?"
"לא יודע, אולי היא רוצה שהחיצוניות שלה תתאים לפנימיות של מה שהיא מרגישה, אולי ביומיום היא נאלצת ללבוש משהו מחוייט, וביום החופשי שלה היא בוחרת ללבוש את הדבר הרחוק ביותר שהיא מוצאת ממחוייט כדי להשתחרר מהיומיום שלה, יש אינסוף אפשויות, אין לי מושג."
"אוקיי"
"למה זה כל כך מטריד אותך?"
"לא יודעת, למה אתה חושב שזה מטריד אותי?"
"אולי כי את רוצה שכל תשומת הלב שלי תהיה מופנית כלפייך?"
היא צחקה
"אתה שחצן,"
"אולי, אבל את לא אמרת שאני טועה."
הרגשתי את היד שלה מטפסת במעלה הירך שלי מתחת לשולחן,
"אני רוצה שהראש שלך יהיה מלא רק בי" היא חפנה את הזין שלי "כמו שהראש שלי מלא רק בך"
"ככה את רוצה להשיג את זה, על ידי זה שאת מרוקנת את הראש שלי מדם?"
היא פתחה את התיק שלה, שלפה משם שטר והשליכה אותו על השולחן,
"מה את עושה?"
היא קמה, אחזה בצווארוני ומשכה אותי - "בוא, הולכים אלי עכשיו"
.
.
.
