היא פותחת את הדלת של האוטו, מתיישבת ומצמידה לשפתי נשיקה
"חיכית לי הרבה?"
"לא, הרגע הגעתי" היא מביאה עימה עננת ריח עדין של שמפו ובושם
"טוב," אני משלב להילוך ראשון, מאותת ויוצא מהחנייה
היא מדליקה את הרדיו, אני מחייך
"מה?" היא שואלת
"סליחה?"
"מה אתה כל כך מרוצה?"
אני שותק
"נו? ממה אתה מרוצה?"
"מכל מיני דברים,"
"למשל?"
"למשל... למשל מזה שאנחנו יכולים סתם לשבת אחד ליד השני מבלי לדבר וזה לא יגרום למבוכה,"
"מה זה אומר?"
"זה אומר שאנחנו כבר מרגישים מאוד בנוח ביחד"
"אני לא בטוחה שאני מרגישה בנוח איתך" היא מתריסה
"את כזו חרטטנית,"
"איך אתה יודע שנוח לי?"
"את הדלקת את הרדיו?"
"נו, אז?"
"היית מדליקה את הרדיו ברכב של מישהו זר, או שלא נוח לך בחברתו?"
היא צוחקת "אי אפשר לנצח אותך בויכוחים"
"אותי? אין בעיה לנצח בויכוח, את האמת - אי אפשר."
היא צוחקת שוב "אתה שחצן!"
"אבל אני לא טועה."
היא פותחת את החלון שלידה לכדי מחצית, אוויר לילה קריר ממלא את האוטו
"אתה יודע מה? אולי נוח לי, אבל לך לא נוח."
"לי? לי נוח מאוד, למה את חושבת שלא נוח לי?"
"אתה נראה לי קצת מתוח" היא אומרת ושולחת יד לעבר הרוכסן של המכנסיים שלי
"לא-לא-לא-לא-לא, אנחנו לא הולכים לכיוון הזה."
"מי שואל אותך?" היא פורמת את הרוכסן ופותחת את הכפתור
"את צעירה מידי מכדי למות בתאונת דרכים מפגרת"
"מי שואל אותך?" היא שולפת את הזין שלי
"ככל הנראה לא את,"
"תתמקד בנהיגה," היא רוכנת לעברי
.
.
.
.
