צלצול טלפון מעיר אותי לפנות בוקר, על המסך מופיע השם שלה
"הלו?"
מעברו השני של הקו נשמע בכי
"מה קרה?"
"אני לא מרגישה טוב"
"מה קרה?"
"כואב לי הראש והקאתי מלא, אני לא מצליחה לקום מהמיטה"
"אני מגיע"
.
.
.
עשר דקות אחר-כך אני מתדפק על הדלת שלה, אין מענה, אני דופק חזק יותר ומצלצל, עדיין אין מענה, היא גרה בקומת קרקע, אני מקיף בריצה את הבית שלה, בכל החלונות יש סורגים, חוץ מאשר בחלון האמבטיה, החלון הזה סגור, אני רץ למכונית ומביא משם מפתח ברגים כבד, השמשה החלבית של חלון חדר האמבטיה מתנפצת בקלות, אני נתלה על החלון ומשתחל פנימה, אני מרגיש שהידיים שלי נחתכות אבל אין לי זמן לזה עכשיו, אני רץ לחדר השינה שלה ומוצא אותה שרועה על המיטה, היא לא מגיבה אבל נושמת ועם דופק.
.
.
.
"מה קרה?" האח בחדר המיון שואל אותי כשאני נושא אותה פנימה
"היא התקשרה אלי לפני חצי שעה, מצאתי אותה ככה לפני כמה דקות והבאתי אותה הנה"
"תניח אותה על המיטה הזו, ממה היא נפצעה?" הוא שואל בזמן שהוא בודק את הדופק במפרק כף ידה
"היא לא נפצעה,"
"אז מאיפה כל הדם הזה?"
"ממני"
"ומה אתה בשבילה?"
.
.
.
אחרי שעתיים, אני יושב לצד מיטתה, היא פוקחת עיניים
"היי" הקול שלה צרוד
"היי, איך את מרגישה?"
"לא יודעת," היא מפנה מבט מטושטש לעבר היד שלי "מה קרה לך?"
"שום דבר רציני,"
היא עוצמת שוב את עיניה.
.
.
.
בלילה, אני בחדר האמבטיה בבית שלי, מנסה להכנס להתקלח, צליל של הודעה נכנסת.
ממנה.
"איך אתה?"
"בסדר, איך את?"
"גם בסדר, רציתי לומר תודה."
"על מה?"
"על שהצלת אותי היום"
"לא הצלתי אותך, אבל לכלכתי את הבגדים שלך בדם."
"בטח שכן, אתה הגיבור שלי, וזה סתם הייתה הפיג'מה שלי, אז זה לא כל כך נורא."
"מי חמצן מורידים כתמים של דם."
"מאיפה לך?"
"אל תשאלי שאלות שאת לא רוצה לדעת את התשובה להן ;)..."
"דביל, שלח לי תמונה של היד שלך."
