המעט שאקח איתי

"חזק יותר!"

אני מהדק את הלולאה שסביב הצוואר שלה, במראה שמולנו משתקפות הפנים שלה, טיפות שמנמנות של זיעה נוטפות מצווארה לשדיה.

"...חזק יו...תר..." היא מנסה לצעוק את זה אבל היא לא מצליחה להפיק יותר מאשר לחישה חנוקה כשקנה הנשימה שלה לחוץ לתוך אל הגרון.

 ברגע אחד המבט שלה נעשה אטום, העיניים שלה נעצמות וכל השרירים שלה נרפים. היא מאבדת הכרה. אני משחרר במהירות את הגרון שלה מהלולאה, משכיב אותה על גבה ומרים את רגליה.

כעבור כמה שניות היא פוקחת שוב את עיניה

""את בסדר?"

"כן,"

"תנשמי עמוק,"

היא מהנהנת ועושה כדברי,

"אני כבר בסדר,"

"אני אתן לך לקום עוד דקה-שתיים, בינתיים תתאוששי,"

"אוקיי,"

אני רואה שהפנים שלה כבר לא חיוורות, "איך את מרגישה עכשיו?"

"טוב יותר,"

"יופי." אני נשען על כרית "אני חושב שקצת הגזמנו הפעם,"

"לא הגזמנו בכלל,"

"ברור שכן, זה כבר הגיע למצב שזה מסכן אותך, זה לא מוצא חן בעיניי,"

היא מפנה את גופה לעברי ונשכבת על צידה, "אתה הולך להשתפן עכשיו?"

"אל תהיי מטומטמת, זה לא קשור להשתפנות, שמת לב שאיבדת את ההכרה?"

"כן," 

"אם היינו ממשיכים את זה עוד כמה שניות היה יכול להגרם לך נזק בלתי הפיך, עוד קצת והיית מתה."

"לא אכפת לי," היא מתריסה

"יופי שלא אכפת לך,"

"באמת לא אכפת לי,"

"לי אכפת,"

"למה אכפת לך?"

"את רצינית?"

"כן, אני רצינית,"

נשימה עמוקה "אכפת לי כי אני אוהב אותך, אני לא רוצה שתמותי, ובטח לא שאני אהיה זה שאהרוג אותך,"

"זה הרבה יותר טוב מהחלופה,"

"מה?"

"זה הרבה יותר מהחלופה"

"איזו חלופה?"

"להזדקן,"

"זה לא כל כך נורא להזדקן,"

"איך אתה יודע? הזדקנת?"

"אני מבוגר ממך בעשר שנים,"

"לא על זה אני מדברת,"

"אז על מה את מדברת?"

"אני מדברת על להגיע לגיל שבו אתה מאבד את היכולות המנטאליות שלך,"

"את בטוחה שתאבדי את היכולות המנטאליות שלך? אולי תזדקני ועד יומך האחרון תהיי צלולה?"

"זה לא רק זה," היא מתיישבת על המיטה "זה גם לאבד את הגוף, הוא מתפרק,"

"נו, אז?"

"אני לא רוצה להיות מוח דייסה שכלוא בגוף מתפורר, אני לא רוצה להיות מאושפזת באיזה מכלאת זקנים,"

"טוב, אני לא אאשפז אותך במכלאת זקנים,"

"די נו, אני רצינית,"

"גם אני,"

"אני לא רוצה לסיים את חיי באיזה מוסד מסריח,"

"את יותר מידי אופטימית,"

"תפסיק, אני לא צוחקת, אני מתכוונת למה שאני אומרת,"

"אוקיי,"

"אני מעדיפה שהזכרון האחרון שאקח איתי אחרי שאמות לעולם הבא הוא של הזין שלך בתוכי ועם חבל הדוק מסביב לצוואר,"

אני צוחק,

"די לצחוק!"

"אבל את מצחיקה,"

"מה מצחיק?"

"את, אני חושב על הסיטואציה שלך בשערי גן עדן, כשמתחקרים אותך על נסיבות המוות שלך,"

היא נשכבת עלי, מקבעת את הפנים שלי בשתי ידיה כך שהמבט שלי יופנה אליה.

"תקשיב לי עכשיו, אתה תצחק כמה שאתה רוצה, אבל אני לא אמות כמו שכל הזקנים מתים, אני אמות מאושרת, שמעת?"

אני צוחק

היא מנשקת אותי

.

.

.

.

.