countersexuals

פרק זמן בלתי ידוע חלף. מישהו נכנס לרכב. המנוע הותנע, והתחלנו לנסוע. יכולתי לחוש שאנו נעים במעגלים, מטפסים מעלה מעלה אל מחוץ לחניון; גז בישורת, ברקס לפני הפניה, שבירה של ההגה, שוב גז – וחוזר חלילה, וכל פולס מחזורי כזה הודף אותי אל אחת הדפנות. סחרחורת קלה מתגנבת אל ראשי –
אבל זהו אנחנו כנראה בחוץ, אני נושם לרווחה. נסיעה לא ארוכה, המנוע של הלה-סאבר מטרטר ושואג עמומות. הנה. עצירה סופית. אני שומע מפתח נדחק אל תוך החריץ ומסתובב בו, ומכסה הבגז' נפתח.

בעודי מכורבל, הרמתי קלות את הראש והצצתי החוצה. חושך. חצר פנימית ניחשתי. ובמרכז החשיכה עמדה גברת שוורצגולד ומבטה נח עלי. פתאום נזכרתי שאני ערום, וניסיתי לכסות את חלציי בידי. היא מצידה לא פצתה את פיה, אלא הרימה את ידה אל מעל לראשה, ובתנועה מהירה והחלטית הניפה אותה מטה וסטרה על כף ידי. הבנתי את המסר, והסטתי אותה משם. נורה קטנה העירה את פנים תא המטען, ואילו החוץ חשוך היה לגמרי, כך שפרט לצלילתה שהיתמרה מעלי לא ראיתי דבר, ואילו אני נותרתי חשוף וגלוי בפניה.

"החוצה!", היא צוותה לפתע אחרי מספר דקות של המתנה דוממת, "...בא אחרי"-- חכתה רגע קט שאטפס אל מחוץ לרכב, ופנתה להכנס לתוך הבית. עברנו בדלת, ומיד פנינו ימינה, עלינו בגרם מדרגות, פנינו שמאלה וחצינו פרוזדור. גרם קצר נוסף שהתעקל מעבר לפינה ושמאלה, עמד לפנינו. המדרגות היו מכוסות אבק של חודשים של אי-שימוש והסתיימו בדלת עץ כבדה ונמוכה. גברת שוורצגולד עלתה ראשונה, הסירה קרש ששימש כבריח, ופתחה את הדלת. בתנועת ראש קלה היא הורתה לי להכנס, ואני צייתתי. החדר, שבכניסה אליו נאלצתי להתכופף כדי לא לפגוע במשקוף, נגלה לפני – נראה היה שהחלל שימש כמזווה בתקופת הטמפלרים, ברם עתה הוא הוסב למטרות אחרות. אמבט גדול השתרע לאורך הקיר הימני. ממול עמדה אסלה, ומעליה חלון קטן ומסורג, ואילו מצד שמאל הותקן כיור, וכן מספר ארונות.
"תרגיש כמו בבית," אמרה גברת שוורצגולד וחייכה לעצמה, היא נגשה אל הארונות ולאחר שפתחה כמה מגירות בקוצר רוח, שלפה מאחת מהן לבסוף זוג אזיקים חלוד במקצת.

"עמוד באמבט והרם ידך אל הצינור העליון", היא ציוותה. פניתי למלא את מבוקשה, אך תנועותי האיטיות כנראה הסגירו את החשש שהתגנב לליבי, שכן היא הוסיפה "אל תדאג, זה רק כדי שלא תפריע. שום דבר רע לא יאונה לך... לפחות לא היום". היא אזקה את ידי אל הצינור שעבר מעל לראשי, ויצאה מהחדר.

נותרתי לבדי. רעש עקביה הנוקשים על המדרגות הדהד ועלה אל החדרון. החלל היה חשוך למדי וריח טחוב במקצת עמד באויר שלא הצליח להתאוורר כיאות דרך החלון הקטן. לא נאלצתי להמתין זמן רב. כעבור מספר דקות שבה גברת שוורצגולד, כאשר ביד אחת היא אוחזת שרפרף ובידה השניה שקיק קטן. היא העמידה את השרפרף מולי והתיישבה עליו. ידה האחת נשלחה ורפרפה על גבי וליטפה קלות את אחורי, אחר כך ירדה אל פנים ירכיי ולבסוף עלתה שוב וחפנה את אשכי. לא הייתי זקוק להרבה יותר, ואיבר מיני הזדקף באחת. היא נשפה עליו קלות, כמו כדי לחזק את האפקט וכל גופי נרעד. "מצויין," הרימה גברת שוורצגולד ראשה וחייכה אלי, "נסה להשאיר אותו כך". כעת היא פתחה את כפתורי חולצתה, פשטה ותלתה אותה על וו; חלצה את נעליה והיטיבה את ישיבתה על השרפרף. מתוך השקיק היא שלפה קצף גילוח וסכין, והמשיכה בטון דידקטי "זאת הפעם הראשונה והאחרונה ש-*אני* עושה את זה, אז אם אתה לא רוצה לפצוע את עצמך אחר כך, כדאי שתביט היטב". היא מרחה קצף על חלציי והחלה לגלח אותם, מובילה את הלהב בתנועות בטוחות ומהירות עד לבסיס הפין הזקור. לאחר שסיימה, היא הזליפה מעט מים על האזור וניגבה את שאריות הקצף, ולאחר מכן מרחה קרם על האזור החשוף. היבטתי על עצמי, ואף שהייתי ערום גם קודם, כעת הרגשתי חסר הגנה ועלוב לחלוטין. אלא שהסתבר לי שגברת שוורצגולד טרם השלימה את מלאכתה. היא המשיכה ושלפה מהשקיק מן צינור פלסטיק, שבתחילה לא הבנתי את יעודו, אך לא הייתי צריך לבהות בצורתו המובהקת יותר מרגע קט לפני שההבנה חלחלה בי. גברת שוורצגולד מצידה לא השתהתה, היא החלה מכה את איברי מיני קלות אך נמרצות, ניסיתי להתחמק ממכותיה, אך הייתי כבול היטב, וכך עלו כל מאמציי בתוהו. מטרתה הושגה במהרה והזיקפה נעלמה כלא הייתה; כעת היא השחילה והלבישה את הצינור על איבר מיני, טבעת מותאמת התחברה וסגרה עליו, מקבעת אותו במקומו, ולבסוף מנעול קטנטן החליק וננעל גם הוא. היא סובבה את המפתח, ובדקה שכל החלקים קבועים במקומם. ומשנחה דעתה היא קמה, הסירה את אזיקי, נטלה את חולצתה ואת נעליי העקב, ופנתה לצאת מן החדר. "לך לישון", מלמלה גברת שוורצגולד, "עבר אליך יום ארוך. נמשיך מחר", וחתמה את דבריה בטריקת הדלת והפלת הבריח אל מקומו.