countersexuals

שימרית, שכפי שכבר נחשתי, פגשתי בה קודם במעלית, ישבה בחדר ההמתנה והייתה שקועה במחשב. גם כשבחרתי לי אחד משני הכסאות הפנויים שמולה, והתיישבי, היא לא התיקה עיניה מן המסך. אצבעותיה קיפצו להן במהירות על המקלדת, ומידי פעם היא החניקה צחקוק. נראה היה שהיא מתכתבת עם מישהו. בהתחלה ישבתי בשקט והמתנתי. אחרי מספר דקות התחלתי לזוע בחוסר נוחות – אמנם בנסיבות נורמליות הייתי כבר מזמן נוזף בה על השרות הגרוע, אבל לאיזה מן שרות המתנתי עתה? והנה בכל זאת גבשתי כבר החלטה למחות, ורק תכננתי איך אפנה אליה ואדרוש התייחסות, אך היא הקדימה אותי, הקליקה מספר פעמים על העכבר, ונפנתה אלי.

"במה אפשר לעזור?", היא שאלה וחיוך מאולץ משהו נסוך על פניה.
"אני אמור לקבל פה חוזה העסקה?..", השבתי בחצי שאלה.
"לאיזו משרה בבקשה?", ענתה שימרית במכניות של מענה-קולי.
בלעתי רוק וסיננתי בלחישה, "כביסה, לעשות כביסה..."
"אה, אז אתה נער הכביסה החדש!", היא קראה בהתלהבות שהפתיעה אותי. "גברת ש. חיפשה מישהו מתאים מזה זמן רב. בירכותי!". היא הקישה במהירות על המקלדת, המדפסת שבקצה השולחן ניעורה לחיים, רחשה וזמזמה ורטטה, ואחרי מספר שניות פלטה מתוכה דף בודד. שימרית נטלה את הדף המודפס, הביטה עליו לרגע ובתחושת ניצחון הניחה אותו מולי על השולחן, "תקרא ותחתום כאן-", היא הורתה לי בנקישת ציפורן ארוכה ואדומה על הקו שבתחתית הדף.

למשך דקה ארוכה בהיתי בדף. הוא היה מלא רק עד למחציתו, מה שנראה לי קצר באופן מחשיד בשביל חוזה עבודה. נו, מילא, התחלתי לקרוא. הכותרת הצהירה פשוט—

חוזה העסקה בין גברת שוורצגולד לחתום מטה.

— עד כאן הכל לפי התוכנית, אמרתי לעצמי. כעת הכרחתי את עצמי להתרכז והתחלתי קורא את הסעיפים—

1.) הח"מ מתקבל לשרות אצל גברת שוורצגולד.
2.) למשך כל תקופת השרות, תדאג גברת שוורצגולד לכל צרכיו הפיזיים והנפשיים של הח"מ כפי שהם נהירים לה.
3.) משך השרות יהיה נתון להחלטתה של גברת שוורצגולד, ויהיה בידה להפסיקו בכל מועד.
4.) תפקידו העיקרי של הח"מ יהיה לדאוג לכביסה בביתה של גברת שוורצגולד, אך באם ידרש תוטלנה עליו מטלות נוספות.
5.) לח"מ יוקצה אזור מגורים, ואזור עבודה. באזורים אלו, ובהם בלבד, ישהה הח"מ במשך כל תקופת שרותו, אלא אם יורשה במפורש, ע"י גברת שוורצגולד, לעזוב אזורים אלו.

אזור מגורים? אזור עבודה? על מה לעזאזל היא מדברת? הרמתי את עיני מהדף והצצתי בשימרית. אלא שמלהביט בה קשה היה להסיק שמשהו חריג בסיטואציה. היא הספיקה בינתיים לשלוף פצירה, ובאדישות מופגנת החלה לשייף את ציפורניה. אולי אני סתם מגזים, חשבתי לעצמי, והחזרתי את מבטי לדף—

6.) הח"מ יקבל מדים, אותם יהיה עליו לשאת במשך כל תקופת שרותו.
7.) על הח"מ להתמקד במטלתו ובה בלבד. כדי למנוע הסחות דעת, יאסר על הח"מ לעסוק בכל פעילות מינית (בכלל זה אוננות), שלא בהסכמתה הישירה של גברת שוורצגולד. במידת הנדרש, סעיף זה יאכף באמצעם טכניים.

בשלב זה התחלתי מסמיק, דחפתי את הדף ממני והלאה על גבי השולחן, כאילו בכך אוכל להתכחש לכך שבי אמורים הדברים, אבל נותרו רק שני סעיפים אחרונים וכמעט בלא שליטה מבטי רץ עליהם במהירות—

8.) הח"מ לא יפנה מיוזמתו לגברת שוורצגולד. כאשר היא תפנה אליו, יהיה עליו לענות ולסיים כל משפט ב-'גברת ש.'
9.) הח"מ יקרא מעתה 'נער הכביסה', ובדברו יהיה עליו להתייחס לעצמו בכינוי זה ובגוף שלישי בלבד.

הנחתי את ידי הימנית על השולחן, היא רעדה קלות וזה הרגיז אותי. ניסיתי לשוב ולשלוט בעצמי. עצמתי את עיניי לרגע כדי להרגע ולחשוב בצלילות, וכשפקחתי אותן, ראיתי שעיניה של שימרית נעוצות בי. מבטה הילדותי והמטופש הפך באחת לקר ורציני, ותלתליה המרקדים הזכירו לי במשהו את הנחשים שבשערה של מדוזה. הצצתי, כמו במקרה, על ידי שהייתה מונחת שם ליד העט, והרגשתי שהיא כבדה מאוד, ואולי זאת אפילו לא הייתה היד שלי, אלא איזו חתיכה מפסל שעווה שהונחה כאן במקרה, יותר מכך, הרגשתי שכל גופי כמו עשוי יציקת עופרת – ואז, ללא שום הודעה מוקדמת, היה נדמה לי שנפלה החלטה. וכלל לא נדרש ממני לבצע איזה צעד אמיץ, או לבחור בחירה. פשוט ידעתי שמה שהוחלט, הוחלט כבר מזמן. ועוד ידעתי שאין כל טעם להתחמק ממה שנקבע ונכתב. הן מעצמך וממסילות חייך אי אפשר לברוח – הרמתי יד רועדת וחתמתי על המסמך. ניגבתי ממצחי את אגלי הזיעה שהצטברו שם, והושטתי את החוזה לשימרית, וכאשר היא נטלה אותו ממני, ותייקה אותו באיזה קלסר שהיא שלפה מאחת המגירות, חשתי שהוקל לי מאוד.

אחר-כך הדברים התגלגלו ביעילות מסחררת על פי ההוראות שניתנו לשימרית בטלפון; מסרתי לשימרית את הארנק, הפלאפון (היא אמרה שתדאג לקבל עבורי אי אלו שיחות דחופות, אם יהיו כאלה), ואת מפתחות הרכב שלי, ובעבורם קיבלתי מפתח לרכב שחונה בחניון התת-קרקעי. ירדתי למטה ומצאתי אותו בקלות. התברר שזו הייתה ביואיק לה-סאבר אדמומית, לא חדשה אך עדיין מהודרת למדי. הסתכלתי סביב, השעה הייתה מאוחרת, ופרט ללה-סאבר לא היו רכבים נוספים בקומה זו של החניון, על כן הזדרזתי לבצע את הצעד הבא. הורדתי את בגדיי, והנחתי אותם על הספסל האחורי. לאחר מכן נעלתי את הרכב ופתחתי את תא המטען, טיפסתי פנימה וקיפלתי את גופי לכדי שכיבה, לקחתי שאיפה עמוקה, וסגרתי אותו בטריקה. חושך וקרירות מתכתית אפפוני מכל עבר.

TBC