סקיצה ללא אספירציות או קתרזיס
אני חש, מבעד לערפילי השינה, את גופך נשען על גופי. ברכך נדחקת אל בין רגלי ומתחככת בזקפת הבוקר. פסי אור קלים חומקים להם בעד התריסים ונחים על פני; אני נאנח בהנאה. ידך נשלחת אל מעבר לקצה המיטה ודגה גופיה ארוכת-שרוול מתוך ערימת הבגדים. את ידיי את מקפלת במעטפה הדורה - האחת אל השניה על גבי, וקושרת-חותמת בשרוול החולצה. את מפשילה את תחתוני, ולוכדת את הזין שלי בין בטני למיטה; כל משקל גופך נשען עלי אז, דוחק אותו – דוחק אותי, לתוך המזרון.
"אני חמה", את לוחשת באוזני.
"אני רטובה", את ממשיכה, ואצבעות לחות וריחניות לוטפות את שפתי.
"אתה רוצה אותי, אני מרגישה את זה", את מגחכת.
"תתחיל לזיין, אני רוצה לשמוע את המיטה חורקת", מוסיפה לסיום.
אני מתחיל להניע את האגן. אני כל כך מגורה שנדמה שלא תדרשנה לי יותר ממספר שניות לגמור. אך משקל גופך מכביד עלי, ודחיפות הניעות הראשונות אוזלת. עייפות מתגנבת במהירות אל שריריי, שחופש התנועה נשלל מהם עתה כמעט לחלוטין; החיכוך של איברי אל מול בד המזרון הולך ונבנה, הוא מתלהט – אני כמעט ויכול לדמיין את האדמומיות שודאי פושה בו. אני מאט, עוצר כמעט לחלוטין, אך את לוחשת אל אזני "תמשיך, תמשיך – אני קרובה – אני כמעט שם", אני שב ומשתלהב, ומנסה להדוף את הכאב, נותן לחום גופך לחדור מבעד לעורי ולהזין אותי. את מתגלגלת אל צידך, ומקלה קצת את המשא מגבי – עוד מנה ממיצייך נדחקת באצבעות חקרניות אל פי ואני יונק אותן בשקיקה, שואב משם אנרגיות אחרונות. "עוד קצת, רק עוד קצת...", ספק דורשת את, ספק מתחננת.
לפני 13 שנים. 17 בפברואר 2011 בשעה 18:57
