countersexuals

"בוא הכנס, הכנס", היא חייכה אלי בחום, שלא הסתיר את העובדה שמבטה המסוקרן בוחן אותי.

ומיד אחר-כך המשיכה, תוך שהיא מרימה את קולה וקוראת פנימה אל תוך הדירה, "מאיה! ה-ח-ב-ר שלך הגיע."

מאיה הופיעה במהירות במבוא. היא אחזה בזריזות בידי, ומשכה אותי אחריה אל תוך הבית, כמו שמושכים בן-לוויה שלא רוצים לאבדו בהמון המתגודד ביציאה מהרכבת התחתית. חלפנו על פני אמה, ומשהייתה כבר בגבה אליה הפטירה מאיה, ושמץ חוסר-סבלנות נישא בקולה, "הוא לא ה-ח-ב-ר שלי, אמא", כשהיא מחקה את הטעמת האם, "כמה פעמים עוד אני אצטרך להגיד לך שאני לסבית!.."

"די, די, מתוקה, רק אל תתעצבני בבקשה. את הרי יודעת שאני רק רוצה בטובתך. ת-ב-ל-ו..."

מאיה מצידה הדפה אותי במהירות לתוך החדר, וענתה בטריקת דלת.

"אלהים", היא נאנחה בעודה מתיישבת על המזרון, "אם זה לא היה כל-כך נוח – וזול – הייתי עוזבת את המנזר הזה מזמן!"

לקחתי לי רגע להסתכל מסביב. החדר היה די קטן. את רוב שטחו תפס המזרון הזוגי שכעת ישבה עליו מאיה. המצעים היו סתורים, ומאיה עצמה הייתה לבושה במכנסי-טרנינג בצבע ורוד דהוי ובגופיה לבנה; כך שלמרות שהשעה הייתה כבר 12 בצהריים, היה נדמה כאילו היא רק הקיצה משנתה. ליד אחד הקירות עמד שולחן שחציו האחד היה מלא בתערובת אקראית-למראה של תמרוקי נשים והשני בערימת ספרים ודפי טיוטה מכוסים שתי-וערב בנוסחאות, ומעל כל אלה, כמו מלכה על כס, רבצה קערת קורנפלקס גמורה למחצה. בקיר שממול, התחלקו ארון בגדים סטנדרטי למראה ומראת קיר גדולה למדי. מק-בוק לבן היה זרוק על הרצפה באחת הפינות, וזנב המטען שלו הזדחל ברחבי החדר, לפני שמצא את דרכו אל השקע שבקיר. רעשים עמומים של מוסיקה מקוטעת עלו ממנו. התריסים בחלון היחיד בחדר היו מוגפים כמעט לגמרי, ועמדה בו אפלולית נעימה.

הסיטואציה הביכה אותי מעט. לא שערתי שמאיה גרה בבית הוריה, ולא רק זאת, אלא שאילולא ידעתי שהיא סטודנטית, הייתי חושב שנכנסתי לחדר של נערה מתבגרת. נו, לפחות אין כאן פוסטרים של ג'וני דפ על הקירות, חשבתי לעצמי. חפשתי מקום לשבת, אך הכסא היחיד בחדר היה, כמה לא מפתיע, תפוס בערימה של בגדים.

נדמה היה שמאיה מצידה נהנית קצת מחוסר-הנוחות שלי. היא ליפפה קווצת שיער בלונדינית סביב אצבעה, והביטה בי מאחרי המשקפיים דקות-המסגרת שלה. אך לבסוף פתחה ואמרה, "אז איזה הפתעות הבאת לי?"

אני פתחתי את תיק הגב, שלפתי ממנו ספר עב-כרס, והושטתי אותו למאיה. היא דפדפה בו ונראתה מרוצה למדי.

"מעולה. בדיוק מה שחיפשתי!", הצהירה.

"אני שמח שזה לשביעות רצונ—", התחלתי לענות, אך מאיה קטעה אותי, "אל תהיה שמח כל-כך מהר. היכן הפריט הנוסף?"

פשפשתי בתיק לרגע, למרות שהיה בו עוד חפץ אחד בלבד, ולבסוף שלפתי אריזת קרטון והראתי לה אותה, "אני מקווה שלזה התכוונת?..", בקושי הצלחתי להוציא את המילים מפי.

מאיה מצידה לא ממש התאמצה לחלוק איתי בהתרגשות הרגע; היא פשוט חטפה מידי את האריזה, ופתחה אותה. בפנים, מונחים בתאים נפרדים, ועטופים בניילונים, היו מספר דיסקיות שקופות, פינים בגדלים שונים, וכלובון פלסטיק. חיוך נפרש על פניה של מאיה. "אוי, אז ככה זה נראה במציאות!", היא קראה כשהבעת פליאה על פניה, ומיד שלפה את הכלובון והציגה אותו בפני, "תראה, זה כל-כך קטן! אני מקווה שנצליח להכניס את התולעת שלך לתוכו. מקווה בשבילך כלומר."

"אולי פשוט נשב ללמוד?", ניסיתי את מזלי.

"מה?!", הזדעקה מאיה, "שנינו יודעים שלא תהיה מסוגל לשבת במרחק נגיעה ממני במשך שעתיים תמימות בלי לנסות לאנוס אותי – פרא ברברי שכמוך. ואני מזכירה לך שזה היית *אתה* שהצעת לעזור לי להתכונן למבחן –", ומשקולה שח מעט, "אני בסך הכל עוזרת לך להתגונן מפני החשקים הגבריים האלימים שלך עצמך..."

"אני לא יודע, מאיה – אני לא בטוח שאני רוצה לעשות את זה... ועוד כשאמא שלך מסתובבת פה ממש מעבר הדלת."

"שטויות! אם לא היית רוצה לעשות את זה לא היית מגיע לכאן היום, והרי גם התכוננת כראוי?..", היא השיבה ונימת שאלה בקולה, ומשלא נראה היה שאני יורד לסוף דעתה, הוסיפה, "קדימה, תוריד את המכנסיים. אני ממש מקווה שלא שכחת שהוריתי לך לגלח."

לא היה נראה כאילו יש דרך חזרה. הפשלתי את מכנסי הג'ינס עד למטה, ומיד אחר כך גם את התחתונים. מאיה התקרבה אלי, והעבירה את גב אצבעותיה על מפשעתי המגולחת. "אני רואה שנחתכת קצת," היא נגעה בשריטות ורדרדות שעיטרו אותה, "אבל יחסית לפעם הראשונה עשית עבודה לא רעה בכלל." היא לא נתנה לי שהות נוספת להתחרט, ובאצבעות זריזות הלבישה את הכלובון על איברי. תנועותיה היו בטוחות כל-כך, שלא הייתי מתפלא לו גיליתי שלא הייתה לה זו הפעם הראשונה.

"קדימה, תתלבש. יש עוד המון חומר לעבור עליו, וחבל על הזמן של שנינו", הורתה לי מאיה משסיימה את מלאכת ההרכבה, וקינחה בתליית מנעול קטנטן על הסוגר.

היא הוציאה שרפרף מתקפל מאחרי הארון, והושיבה אותי עליו, בעצמה מתיישבת על הכסא, לאחר שהדפה ממנו אל הרצפה כלאחר יד את ערימת הבגדים.

התחלנו ללמוד. אלו היו ודאי השעתיים הארוכות בחיי. השרפרף עליו ישבתי היה נמוך למדי, ומשום תנוחת ישיבתי, טבעת החבק שעל איבר מיני יצרה עליו לחץ מתמיד, מה גם שעיני היו פחות או יותר בגובה שדיה של מאיה, אשר ישבה על כסא גבוה יותר. החומר למבחן היה בערך הדבר האחרון בו יכולתי להתרכז. מאיה מצידה הייתה נונשלנטית לחלוטין; היא נראתה שקועה בחומר, ורק מידי פעם הרימה את ראשה מן הספרים כדי להתייעץ עמי בנוגע לשאלה כזאת או אחרת. נראה היה שבמרבית הנושאים היא נתקלת בפעם הראשונה, אולם ניכר גם שתפישתה מהירה היא, ולא נאלצתי לחזור ולהסביר לה דבר יותר מפעם אחת, וגם אז לעיתים היא הייתה קוטעת אותי באמצע המשפט, ומורה לי לדלג קדימה. ישבנו קרוב זה לזו, וכל נגיעת אגב שלחה זרמים של תשוקה מלווה בכאב בחלצי. או שמא לא היה לאגביות ולו דבר בכך?