countersexuals

א. מילים רבות (מידי) נשפכו על תרגום ותרגום שירה בפרט. ולמרות שאני חוטא בכך לעיתים בעצמי, אני לא רואה בזה איזו אומנות נשגבת, או לחלופין דבר-מה בעל שימוש ברור. האמת (שלי) היא שתרגום שירה ראוי הוא בעל ערך רק עבור מי ששולט היטב בשתי השפות -- זו של המקור וזו של התרגום, ועל כן, כל קיומו הוא לכאורה מראש-פרדוקסלי. לפעמים אני אף מרחיק ומרגיש שתרגום השירה נועד אך ורק למתרגם עצמו. ובכל זאת, כאשר מתרגמים שירה חרוזה, או לפחות קצובה (משירה שאינה כזאת ואינה כזאת אני בדרך כלל, למעט יוצאי דופן מעטים מאד, מנסה להתרחק), תמיד עולה הדילמה, האם לתרגם קרוב מאד למקור או להעדיף לפעמים לעוות את המשמעות המקורית לטובת הקצב או החריזה -- כן, כן, יש כאלה שמצליחים להיות גם בריאים וגם עשירים, אבל לא כולנו שלונסקי. בכל מקרה, איכשהו אני תמיד מוצא את עצמי איפשהו באמצע הציר -- כלומר לא פה, ולא שם. פעם הייתי ממשיך ומתחבט בשורות או לפעמים במילים בודדות עד אין קץ -- משאיר תרגומים בחזקת "לא-גמורים" על חודה של מלה אחת שדורשת שתי הברות, כשכל המילים שאני מכיר בעברית בהקשר הזה הינן בנות 3-הברות או יותר, וכו'. אבל נראה לי שנגמלתי מזה -- אולי כחלק מתהליך התבגרות, בו אני לוקח את עצמי פחות ופחות ברצינות, ולכן מובא לפניכם תרגום-בזק לשיר של ל. כהן שאני מחבב במיוחד. מקווה שאני לא שוחט פה פרות קדושות בשביל אף אחד, ובכל מקרה מומלץ לזמזם את המנגינה המקורית בראש תוך כדי קריאה. 😄

ב. קישור מומלץ לחובבי יעקב שבתאי:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1239658&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0

אני לא בטוח כמה זמן הוא ישאר שם, אז מי שזה רלוונטי לגביו -- מהרו וקראו!

ג. יש בקישור הנ"ל כמה שורות שמתקשרות ישירות(!) לאחד הפוסטים שלי בבלוג הזה. למעשה, אולי, לפוסט החשוב מכולם. לא שאני חושב שזה אומר משהו למישהו, ובכל זאת, לא יכולתי להתאפק שלא לציין זאת. 😄

מפולת (ל. כהן)

צעדתי אל תוך מפלת,
כסתה היא את נפשי.
כשאיני הגיבן שאת רואה,
ישן-אני תחת גבעות זהב.
את שרוצה לכבוש את הכאב,
צריכה ללמוד, ללמוד שרת-אותי-היטב.

נתקלת את-בי בשוגג,
כשאת יוצאת לתור אחר זהב.
נכה זה שאת מלבישה ומזינה,
חש לא בקור ולא ברעב.
ולא מבקש את חברתך הוא עוד,
אף לא בלב ליבו-ליבו של הנשגב.

כשאני עומד עלי הכן,
לא גידלתני-גוף.
חוקיך לא מחייבים אותי,
לכרוע נלעג פה וחשוף.
אני עצמי הוא זה הכן,
עבור גבנון-כעור שבו בוהה את שוב.

את שרוצה לכבוש כאב,
עליך ללמוד את שעושני לגיבור.
פרורי האהבה שאת מציעה לי,
הם הפרורים שהשארתי מאחור.
וכאבך אינו ערובה-לא פה;
הוא רק צל צילו-צילו של המזור.

התחלתי לערוג אליך,
אני שאין בו בצע כלל.
התחלתי לבקש אותך,
אני שאין לו אף לא צורך קל.
את אומרת שזנחת אותי,
אך אני חש-חש בנשימותיך על-

אל תלבשי בלויים-אלה למעני,
אני יודע שאינך דכה.
את אינך אוהבת אותי בעוז כזה,
עכשיו משאינך עוד בטוחה.
זה תורך כעת, אהובתי,
עורך שלך הוא לי שמיכה.