בתחילה עוד היה חושב עליה כל יום, וכפועל יוצא גם חולם עליה. אלו היו חלומות קשים, חלומות של מרדף ודחיה, חלומות שהיה מתעורר מהם מדוכדך ונסער כאחד. אחר כך ניסה לשכוח, את החלומות, אותה. היה נזכר אחת לשבוע, או לעתים רחוקות יותר, כשהיה פוסע במקרה ליד מקומות בהם בילו יחד או כשהיה מבחין בשלט המורה על כניסה לשכונה שבה חיה תקופה, ולפעמים כשהיה נקלע לעיר האחרת, היה מתכנן את מסלול נסיעתו כך שיחלוף ברחוב בו התגוררה, או אולי אף מתגוררת עדיין. היא הייתה קנאית לפרטיותה באופן קיצוני. זה היה יכול להועיל, להועיל לו כלומר. יכול היה בקלות שלא לשמוע עליה דבר ממכרים משותפים, לא להתקל בשום שבבי מידע ברשת. אלא שהיא בחרה בקריירה אקדמית, קריירה של מאמרים והוראה ומלגות וכנסים – והרי אם תרצה או לאו שמה משתרבב אל אלו. לכן אימץ לעצמו מנהג; כפעם בחודש, היה רושם את שמה במנוע החיפוש, מפלטר חודש אחורנית ועוקב אחר פרסומיה האחרונים. אם הייתה מצליחה לפרסם בכתב-עת יוקרתי, היה ליבו מתמלא בגאווה לא מוסברת. אם שמה היה מופיע באיזה פרסום שלא כמחבר הראשון היה בטוח שנעשה לה עוול, שבטח ויתרה, מחלה על כבודה שלא לצורך. מדוע המשיך הוא להטריד עצמו בענייניה – הרי עברו שנים, גם הוא התקדם, חדל זה מכבר לנסות ליצור איתה קשר, אחרות מילאו את מקומה, לבסוף אף נישא. מה פשר האובססיה הזאת? מתי תחלוף?
