סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 8 שנים. 27 בנובמבר 2015 בשעה 11:36

חולצה של משבצות נופלת לו על הכתפיים, 
יוצא לרחוב חיוך גדול ומשקפיים, 
הוא צובע בוורוד את לחיי, 
הוא הגיע מרחוק לשמור עלי. 

לוקח את היד שלי כמעט קופץ למים, 
שוכחת מכל הפחדים שלי רק לבינתיים, 
הוא יודע איך לקרוא אותי, אולי, 
הוא הגיע מרחוק לשמור עלי. 

אני לא יודעת לשחק, 
אף פעם אין מתחת, 
זה כתוב לי על המצח, 
שתמיד אני שוכחת, 
להיות אחת כזאת שלא תחשוף יותר מדי, 
הוא הגיע מרחוק, 
לשמור עלי. 

אומר לי שאפשר כבר לעצום את העיניים, 
איך שהוא יודע את הדרך בשביל שניים, 
על הכביש הכי ארוך שיש אלי, 
הוא הגיע במהירות לשמור עלי. 

מכל המשחקים והחוקים שלא ידעתי, 
מכל הסיבובים , מכל מה שפחדתי, 
וגם כשהוא שומר על צעדי, 
אני שומרת על מי ששומר עליי. 



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י