צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 8 שנים. 27 בנובמבר 2015 בשעה 13:29

אתה ניצב למולי

זקוף וגאה

מתבונן בי ובוחן את שינויי הזמן

מחייך.

מביטה בעיניך

רואה אותי

יפה, אהובה, נחשקת...

נכנעת

לגל הזה שמציף אותי בך

סוחף אותי לעולם שלך

עולם שבו הכאב מלטף אותי.

הדמעות מחייכות אותי.

המגע מטריף אותי.

והמילים מחרמנות אותי.

עולם שבו אני לומדת אותי

לומדת אותך

מתמלאת בתשוקה

מרגישה.

מצייתת בהכנעה

עולם בו אני הנשלטת שלך.

 

 

 

אשת לפידות n​(שולטת) - כיף לקרוא ככה בדיוק
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י