ברוכים הבאים וספנק

"אני אשב כאן" הוא אמר למארחת שהובילה אותו ואז הזיז את הכסא והתיישב.
"אה אוקי..." אישרה והסתכלה על הבחורה היושבת באותו השולחן, לא בטוחה שהם מכירים.
"שלום" הוא אמר לה בנימוס בלי להתנצל.
"שלום..." עודנה המומה מהגברבר שהתיישב מולה במפתיע.
"אכפת לך אם אני אשב איתך לאכול?".
היא נבוכה, "אממ...לא ממש".
"מעולה" אמר ולקח את התפריט.
היא עדיין הסתכלה עליו והוא החזירו לשולחן, הרים את ידו למלצרית, "סליחה" הוא קרא לה.
"היי, החלטתם מה אתם רוצים להזמין?".
"כן. אני אקח את השניצל דה לה רוזה עם הפירה".
"ואת?" פנתה המלצרית לבחורה שממולו.
"אני עדיין לא החלטתי..." היא השיבה.
"תביאי לה גם שניצל" והוסיף "היי, השניצל כאן הכי שווה בעיר, את חייבת לנסות" חייך.
"טוב, אם הוא אומר, אני אנסה" חייכה גם היא.
"משהו לשתות?"
"אני שותה מים, את?"
"מים גם".
"בסדר גמור, תודה" הלכה המלצרית.
"אז תגידי את תמיד אוכלת עם גברים שאת לא מכירה?" הוא שאל אותה.
היא צחקה, "לא, זה מקרה די מוזר מה שקורה כאן".
"אז בואי נתקן את זה, אני עומרי ואת?".
"שירלי".
"מגניב, עכשיו אנחנו מכירים אז שוב את אוכלת עם מישהו שאת מכירה כמו שבטח אכלת בעבר".
"כן לחלוטין, מרגישה שכבר מכירה אותך שנים" צחקה שירלי שוב.
"למה תכננת לאכול לבד?"
"ירדתי מהמשרד לאכול צהריים בסה"כ".
"מגניב, מה את עושה?".
"אחראית שיווק, אתה?".
"אני שף".
"אה וואו, שף זה כיף" התרגשה שירלי.
"זה נחמד".
"איפה אתה שף?"
"במקום אחר".
"מקום אחר? איפה זה?"
"מסעדה בסדמית במרתף בפלורנטין" השיב עומרי.
"מה זה אומר מסעדה בסדמית?" תהתה שירלי והחלה ונטתה לכיוונו קצת יותר.
"מסעדה בסדמית זאת מסעדה שאוכלים בה ארוחות שהן חלק מסשן בדסמי, למשל נשלט ברצועה שמאכיל את מלכתו, נשלטת שהיא שולחן לאוכל השולט שלה ועוד ועוד".
"וואו, את זה עוד לא שמעתי" אמרה שירלי לאחר שפערה את פיה.
"זאת חוויה" התרווח עומרי בכסאו.
"כן, נשמע ככה", הסתקרנה שירלי.
"ו...?" שאל עומרי בשאלה חלקית.
"ו...מה?"
"זה מעניין אותך?" השלים.
שירלי השתהתה מעט ואמרה, "האמת...כן, זה נשמע מדליק".
"אני מוכן להזמין אותך". אמר עומרי, "אבל יש תנאי".
"מה התנאי?"
"התנאי הוא שאת הולכת לאחד הסועדים כאן, מתיישבת לידו, מבקשת שיכניס לך אצבעות ואז שילקק אותן" ענה עומרי בהיתוליות שובבה.
"דייי אני לא יכולה לעשות את זה!" קראה שירלי, אבל פניה לא היו מוחלטות.
"זה התנאי, אם את לא מסוגלת לזה, בטח שלא אוכל להזמין אותך למסעדה שלי".
שירלי נהייתה מבולבלת "אבל זה תנאי קשה!" אמרה.
"לדעתי את יכולה לעמוד בו ואפילו בקלות" חייך עומרי עם מבט משכנע.
"איך אני יכולה?" התייפחה.
"תהיי אמיצה ופשוט תעשי את זה" השיב.
"טוב, אוקי, מממ..." קמה שירלי מכסאה והסתכלה סביב, החלה לצעוד לכיוונו של בחור מבוגר ממנה בכעשור, גם הוא נראה כאילו יצא להפסקת צהריים, גם הוא לא דמיין כנראה שייקלע לסיטואציה הזאת באותו היום, או בכל יום אחר שהוא לא היום ההוא.
ממרחק ראה עומרי את שירלי ניגשת אליו ונעמדת מולו, משוחחת איתו ומפלרטטת, ואז השיחה הופכת לצחוק והצחוק לנגיעה ובשניה נוספת הוא פינה לה מקום לידו והיא התיישבה.
אך נראה שלא הכל עדיין סגור, שירלי עוד המשיכה לדבר איתו ומבטו של האדון נע מעיניה לאזור חלציה וחזור, מידי פעם עצר במחשופה והוא נראה לחוץ. אבל שירלי עדיין ישבה שם והתקרבה אליו צמוד, צד גופה נגע בצידו שלו ואז לקחה את ידו. הוא אינו התנגד, היא הזיזה אותה אל מתחת לחצאיתה, פישקה רגליה והעבירה מבט לכיוונו של עומרי, זרקה כמה מילים לכיוונו באוויר ללא קול. הבחור הכניס את אצבעותיו לאיבר מינה הרטוב של שירלי ובחלוף שניות מעטות הוציאן ושאל אותה שאלה. שירלי השיבה לו, הם החליפו כמה משפטים ודקה לאחר מכן הוא הרים את ידו וליקק את אצבעותיו, הכניסן לתוך פיו עד סופן והוציא.
שירלי נתנה לו נשיקה על הלחי, השתחלה מהשולחן החוצה, ניגשה לעומרי והתיישבה מולו.
"מבסוט?" שאלה מלאת אדרנלין.
"את?" שאל בחזרה עומרי משועשע.
"מטורף לי!" הכריזה שירלי.
"אז אני מבסוט מאוד, בואי" קם עומרי מהשולחן וזרק עליו מארנקו שטר של נתן אלתרמן.
"לאן?!" שאלה שירלי ובדיוק הגיחה המלצרית עם המנות בידיה.
"אתם הולכים?" שאלה גם היא.
"כן, הולכים לאכול במקום אחר".

נבנה לנו עיר.
ובעיר רק סוטים ואנשים מעניינים או לפחות קינקים פרנדלי.
וכשאחזור מיום עבודה ואעלה לקומה השלישית, אשמע גניחות בקומה הראשונה והצלפות בקומה השניה. בקומה השלישית תחכי לי על ארבע מייד כשאכנס הביתה, לבושה ברצועות עור, חשופת כל איבר אינטימי וחזה, מביטה עליי מלמטה.
"התגעגעת אליי יפתי? שנצא לטיול?"
תהנהני בראשך ותזדקפי על ברכייך.
אני אקשור את הרצועה לקולרך ונצא החוצה.
ברחוב יסתובבו עוד רבים שמוציאים את נשלטת המחמד שלהם או הנשלט.
"שלום, אדון אכזר. ושלום גם לך נשלטתו החמדמדה".
והעיר כולה צבועה בקינק וסטייה ויהיה כיף להסתובב בחוץ.
"בואי יפה, יש כאן שיח", אראה לך.
"זה הזמן שלך להשתין".
את תלכי מאחורי השיח ואני אתקן...
"לא לשם, בואי לידי, את לא צריכה להתבייש מאף אחד" אומר לך, ובעמידה שפופה מול השיח תשתיני זרם זהוב, קשורה ברצועה אל מול אנשים ברחוב.
נמשיך את הטיול לגינת הנשלטים והנשלטות, נעבור את הגדר ואסגור את השער מאחור, אשחרר אותך להיפגש עם חברים וחברות, להחליף חוויות. "אנחנו כאן עד 21:00, לכי תהני יפתי".
בזמן הזה אשב על ספסל, אקרא לי ספר 'גוון אחד של לבן' ואת תוכלי לדבר ולקשקש, כמו שאת כל כך אוהבת בידיעה שעוד מעט תחזרי אליי.
"יפה, הולכים!" אקרא לך, ומייד תגישי לי את צווארך לחיבור הרצועה.
נחזור לביתנו, נפתח את הדלת ותיכנסי לפניי, אני אסגור אותה ואשחרר אותך.
"לכי להתקלח ראשונה יפתי, אני אחרייך. זה ייתן לך זמן לחכות לי ליד המיטה. כשאני אצא ערום מהמקלחת אני רוצה לזיין אותך ואז נלך לישון מחובקים".
בואי נבנה עיר כזאת.

אני לא מבין מה את רוצה?
למה את כל הזמן לחוצה?
את רוצה שאתייחס אליך כמו זונה?
שאתייחס אליך כמו כלבה במלונה?
רוצה שאקשור אותך עד שאסיים לצפות במשחק?
שאנעל אותך בכלוב בחדרי החשוך המרוחק?
מה את רוצה?!

רוצה שאלקה אותך עם שוט לאות ענישה?
רוצה שאתייחס אליך בצורה מבישה?
את אוהבת ביזאר?
שאהיה מנוכר?
האם תשתי את נוזלי החם הזהוב?
אם אגמור לך בפה, תוכלי את זה לאהוב?
מה את רוצה?!

רוצה שאטפטף שעווה על פיטמותייך?
שאכניס את אגרופי כולו בין רגלייך?
רוצה סטירות לפרצוף?
שריטות על הגוף?
פלאג מאחור?
זנב סוס שחור?
מה את רוצה?!

הו אהוב שלי, די לשאלות,
עבורך מוכנה הכל להיות.
אני חומר בכף ידך,
עשה בי כרצונך.
רוצה הכל ביחד וכל דבר לחוד,
אבל הכי רוצה שכבר תיקח עליי פיקוד.

"בואי נצרף בחורה".
"אוי די עם הפנטזיות האלה, למה כל הזמן זה עולה שוב?"
"כי ממש בא לי, זאת פנטזיה שלי וממש ממש בא לי לממש אותה, באמת בא לי".
"אוף אני אוהבת אותך, בא לי רק אותך".
"אני גם, אבל זה בשביל הגיוון, תראי שיהיה כיף".
"טוב, רק כי זה ממש חשוב לך, אבל יש כמה תנאים".
"אלו תנאים?"
"קודם כל היא צריכה להיות שווה ממש, אני אוהבת רזות, עם ציצי גדול...בעצם גם מלאות שיש מה לתפוס להן. כן! לתת להן ספנקים בטוסיק, כן כן...או שרזות עם רגליים ארוכות וכוס חלק, מהממות ששוברות את הלסת...אוח קשה להחליט..."
"בואי נזרום על חיוך יפה וברק בעיניים, סקסית שיש איתה כימיה טובה, סבבה?"
"והמראה?"
"נשאיר פתוח, הרי אם נמצא את מה שאמרתי אז נוכל להסתדר עם כל בחורה שנראית טוב, גם אם לא בדיוק מה שחיפשנו מבחינת המראה".
"אוקי, מקבלת".
"מגניב, מה התנאי השני?"
"התנאי השני הוא שזה ערב אחד ואחד בלבד, כרגע אני לא מוכנה להתחייב ליותר ואני מוכנה לצרף רק בגלל שזאת פנטזיה, אבל לא מוכנה
שזה יהיה קבוע, לפחות לא נראה לי..."
"אל תחסמי, אולי יהיה כיף..."
"אולי ואולי ואולי, כרגע לא, זה מה שאני מוכנה".
"טוב, בסדר, בואי לפחות נהנה מהערב הזה".
"מערב אחד אנחנו נהנה, מסכימה לזרום, אבל יש עוד תנאי שלישי".
"מה השלישי?"
"השלישי שהיא תהיה נשלטת קינקית".
"למה משנה לך אם היא תהיה נשלטת או לא?"
"משנה לי, כי אני גם רוצה לשלוט פעם, זאת הפנטזיה שלי וזאת ההזדמנות שלי להגשים אותה".
"טוב, לי אין בעיה, האמת אפילו עדיף, ככה אשלוט על שתיכן, סקסיות יפות חרמניות, איזה כיף!"
"ואני גם מצליפה בה".
"לא!"
"אבל למה לא?! ממש בא לי".
"זה וטו, את לא משתמשת בשוט שלי להצלפות".
"אני מסכימה לצרף בחורה ולי אין אישור ממך להצליף??"
"אין לי בעיה שתרדי לה, אין לי בעיה שתענגי אותה עם ויברטור, אבל הצלפות היא תקבל רק ממני, אל תשכחי שאת עדיין הזונה שלי".
"בבקשה, אני ממש רוצה, בבקשה בבקשה בבקשה..."
"בסדר, אבל על כל הצלפה שאת נותנת, את תקבלי ממני שתיים. ואני ארצה לשמוע אותך סופרת בקול רם".
"אוקי, אני מוכנה, מה שתגידי".
"יופי, אז סגרנו".
"אני כל כך אוהבת אותך גברתי".
"אני כבר לא יכולה לחכות, אני גם אוהבת אותך זונה חמודונת".

"חומד, אני רואה כדורסל, אל תעברי מול הטלוויזיה בבקשה."

"חומד, ביקשתי, אל תעברי מול הטלוויזיה בבקשה, את מפריעה לי."

"למה את מתפשטת?"
"מודדת את החוטיני החדש שקניתי."
"כאן?!"
"מפריע לך?"
"לא..."
"אז אני רק מודדת."

"יפה עליי?"
"כן..."
"כן? הוא עושה לי תחת טוב? תסתכל שוב."
"כן נו, אני רואה את המשחק עכשיו."

"מה את עושה?"
"מנקה."
"אבל למה בעירום?"
"כי התפשטתי ונשארתי ככה."
"טוב......."

"עכשיו את גם תולה כביסה בעירום?"
"כן, מקווה שאני לא מפריעה..."
"לא ממש..."

"מה העניין עם המזרן?"
"רוצה לעשות קצת מתיחות."
"ככה?! בלי בגדים?"
"כן, זה לא מפריע לי, מפריע לך?"
"אממ...לא...פשוט זה..."
"אז אני עושה מתיחות, לא מפריעה לך."

"מה את עושה עכשיו???"
"צופה בפורנו, אני חרמנית ואתה צופה במשחק. אני לא רוצה להפריע, אז..."
"לעזאזל המשחק הזה, סובבי את הכסא ותפתחי רגליים יא זונה, אני אראה לך מה זה לעשות לי טיזינג כשאני צופה בכדורסל!"

1:0

"מה הפנטזיה שלך?" שאלתי אותה.
היא השיבה שאין לה ממש פנטזיה, שכבר עשתה הכל, אבל אני הפצרתי בה שתחשוב עמוק יותר, אמרתי לה שבטוח יש משהו שבא לה לעשות.
היא היתה סקפטית נורא לגביי, אבל התעקשתי שוב ושוב והיא התרצתה, "טוב, אולי יש משהו, אבל זאת לא באמת פנטזיה להגשמה, זה סתם צחוקים" היא אמרה.
"תנסי אותי, אני אוהב צחוקים" עניתי.
ואז היא חייכה חיוך שטני סגול עם קרניים ואמרה: "בא לי לעשות סקס בצומת שינקין אלנבי".
"חחח מה??" הופתעתי, "כאילו איך? בדירה בבניין ליד? בחדר המדרגות?".
"לא לא, בצומת" היא השיבה בנחרצות, "על הכביש".
"יא חתיכת מופרעת!" הגבתי בתדהמה, מעולם לא שמעתי כזאת פנטזיה, מי זאת הבחורה הזאת שאני מדבר איתה עכשיו? שאלתי את עצמי.
"טוב, אני אגשים" הבטחתי.
"באמת?!" היא שמחה חוככת כפות ידיה.
"כן, את חתיכת מופרעת, אבל אני אגשים" חייכתי.

שבוע עבר והיא לא באמת זכרה את השיחה שלנו, אבל אז התקשרתי אליה והזמנתי אותה אליי הביתה. אמרתי לה שתבוא חרמנית, כאילו שדברים כאלה אפשר לבקש, הרי או שזה קיים או שלא. אבל עצם הבקשה מחרמנת לכשעצמה ולכן ביקשתי.
כך היא באה, ספוגה בחרמנות, מלאת ציפייה, נכנסה לסלון.
"עשית סדר פסח חמוד?" היא תהתה למראה המרחב שסידרתי על ידי הצמדת הרהיטים לקיר ופינוי השטח.
"לא" ואז הלכתי לחדר והבאתי נייר גדול, 3 מטרים על 3 מטרים, ופרשתי אותו באמצע הסלון.
"מה זה? מה ציירת?" היא שאלה כשהבחינה בנייר הפרוש בעודי מושך אותה לעבר הציור.
"זהו צומת שינקין אלנבי!" הכרזתי בגאווה ששמורה לבן גוריון.
"חחח...אתה ממש מצחיק!" היא הגיבה ועוד לפני שהספיקה לחשוב יותר מידי, כופפתי אותה והורדתי את מכנסיה, מרגיש את רטיבותה,
ונכנסתי מאחור. מזיין אותה ללא הרף, שומע אותה צועקת וצוחקת, נהנית מהרגע.
"אתה, מצחיק, אותי!" היא קראה, תוך כדי שאני הולם בה, "אבל, אבל, זה לא אותו דבר".
"בטח שכן" אמרתי לה מתנשף.
"לא" היא השיבה, "זה הכי חמוד מצידך, אבל אף אחד לא רואה אותנו, זה לא אותו דבר".
"בטח שכן" המשכתי לזיין בכוח.
"מה בטח שכן??" היא לא הבינה.
"צאו חברים!" קראתי. ואחד יצא מאחורי הספה, אחר מעבר לדלת, שלושה הגיעו מחדר השינה ועוד שניים מהמטבח, עומדים וצופים בנו
מזדיינים בקצב.
"זה בדיוק אותו דבר, אני מזיין אותך בצומת וכולם מסתכלים" אמרתי ולא הפסקתי.
היא הסתכלה סביב במבט מופתע וחיוך של הנאה, "לא סגורה על הגשמת הפנטזיה, אבל תמשיך לזיין יא חתיכת מופרע!".

אני לא שולט.
אני ונילי.
שאוהב קצת קינק.
כי לפני הכל, לפני שאולי אני שולט ולפני שאולי אחרת היא נשלטת, לפני שאנחנו מגדירים את עצמינו בהגדרות בגלל משיכתנו להנאה מסוימת, אנחנו בני אדם. והתובנה הזאת הכי מעצימה אותי. וההסתכלות הזאת הכי מרוממת אותי.

"בואי נעשה יום שמיני" (:
"יום שמיני?"
"כן, בואי נעשה יום שמיני.
בראשון ברא אלוהים את האור ואת החושך.
בשני את הרקיע והארץ.
בשלישי הוא ברא את הים והיבשה.
ברביעי אלוהים ברא את השמש והירח והכוכבים שהם כמו ילדים קטנים להורים שמש וירח.
ביום חמישי נבראו העופות, הדגים וכל החיות האחרות המצויות במרחבים אלה.
ביום שישי ברא אלוהים את חיות היבשה ואת האדם 'זכר ונקבה'.
ביום שבת הוא ברא את המנוחה".
"הוא לא ברא את המנוחה, הוא פשוט נח, כי הוא עבד קשה כל השבוע".
"בסדר, אבל הוא נתן לנו את המנוחה וזה לא מספיק".
"מה עוד חסר?"
"המון חסר! אתן לך דוגמה:
לאן טסת לחו"ל פעם אחרונה?"
"האיים המלדיביים".
"אוקי, לא טוב, הכי בטן גב. לאן טסת לפני זה?"
"תאילנד".
"מעולה, תאילנד, למה טסת לתאילנד?"
"הייתי חייבת לנוח, רבצתי בקופנגן שבועיים שלמים, אננס בצהריים, פאד טאי בערב, ים, מסאז'ים, שמש על הפרצוף שלי, איבדתי את הזמן".
"אוקי...תאילנד, לא טוב.
לאן טסת לפני תאילנד?"
"ארה"ב...?"
"ארה"ב, מצוין! מה עשית בארה"ב?"
"חרשתי את ניו יורק עם חברה, שופינג, מוזיאונים, פסל החירות, טיימס סקוור, מסעדות, ברים, חרשנו אותה לארכה ולרחבה, שבוע שלם של כיתות רגליים".
"יופי! נהנית?"
"הכי נהניתי!! אני כל כך מתגעגעת, אני מתה לחזור".
"אבל בכלל לא נחת, אז למה את מתגעגעת?"
"כי לא תמיד רוצים לנוח, לפעמים רוצים לעשות פעילות אחרת, כייפית, שגורמת הנאה".
"בדיוק! זה מה שאני מנסה לומר. אלוהים ברא לנו 6 ימי עבודה, יום אחד של מנוחה, אבל חסר יום שמיני של כיף והנאה" (:
"הממ...לא חשבתי על זה ככה, אתה ממש צודק, אז מה נעשה עם זה?"
"בואי נעשה לנו את היום שמיני!"
"אוקי חתיכי, אבל אני תלויה הפוך מהתקרה, רוצה להתיר אותי ונעשה יום שמיני?".
"אי אפשר, מחר נעשה יום שמיני, עכשיו שבת, אני נח".

"לאן את צריכה?" הוא שאל אותה.
היא היתה כזאת שווה, רגליים שלא נגמרות וציצי בולט, מגפי עור אדומים וליפסטיק תואם.
"עם רכב כזה, לאן שאתה מגיע" היא פתחה את הדלת והתיישבה, "היי חתיך" היא הסתכלה בעיניו והנמיכה מבט לבלט מכנסיו.
לחיצה על הגז והם יצאו לדרך, מכונית מירוצים עם גג מקופל, שמש ובריזה של אויר מעיפים את שיערה של הגברת לאחור.
"אתה יכול לנסוע יותר מהר, נכון?" שאלה הבחורה בהתרסה, "כן, אני יכול" הוא ענה והמשיך בנסיעה במהירות עירונית.
"נו, אז קדימה" הפצירה בו וסידרה את חזייתה.
"אני עם שתי ידיים על ההגה, לא יכול להגביר מעל להילוך 3" אמר בדיבור ציני.
"מה זאת אומרת לא יכול, תעביר הילוך".
"תעבירי את" הוא השיב מהר.
אז היא שלחה את היד למוט ההילוכים והוא סטר עליה. החזיר את היד להגה שוב, אוחז בשתי ידיו.
"מה נסגר איתך?" פנתה אליו בתדהמה.
"את נכנסת לרכב הזה כי הוא מגרה אותך" הוא קבע עמדה.
"אני אוהבת מכוניות מהירות, זה מחרמן אותי, אני אוהבת את האקשן, את האנרגיה. אז?"
"עשית פעם אהבה עם מכונית מירוץ?" הוא שאל.
"מה זאת אומרת?" היא לא הבינה.
"עשית פעם?"
"לא".
"אז תרימי את החצאית, שבי על מוט ההילוכים ותעבירי להילוך גבוה" הוא הציע וזקפתו נתגלתה מבעד לבד.
היא הרימה בחופזה את חצאית המיני, הסיטה את פס החוטיני ותוך כדי נסיעה התיישבה על מוט ההילוכים עם גבה לכיוון הנסיעה, רגל אחת באזור מושבה, רגל שניה בין רגליו.
"עכשיו תעבירי לרביעי ואני מתחיל לטוס" צעק ובידו נתן ספנק חזק מהצד על ישבנה.
תנועה מבוקרת ל- 4 בעזרת אגנה והיא מתחילה לרטוט ובגופה צמרמורת. הוא לוחץ על הדוושה והרוח נהיית חזקה יותר. היא מתענגת בתנועות מעלה ומטה ורטט מפעיל זרמים מגביר אדרנלין.
"אני רוצה יותר מהר" היא קוראת.
"מה?" הוא משתעשע איתה.
"יותר מהר!" היא צועקת.
"יותר מהר? אז תעבירי לחמישי".
היא תופסת בראשי הכסאות ובתנועה אחת מעבירה לחמישי, "סעעעאהההההה" גונחת לשמע סיבובי המנוע ומהירות הטורבו, "יייאאייייי!!!".
היא ממש מאוננת וקופצת ומשתוללת וחווה עוצמה מינית אנרגטית, ואז "את מוכנה?" הוא צועק.
"מוכנההה!"
והוא מעביר לשישי, הילוך מירוצים, 140 קמ"ש ומתגבר. והיא בתנועות של זיון, רוכבת על המוט, רוכבת ורוכבת, משתגעת ומתפרצת, 160
קמ"ש, יותר מהר ויותר מהר, 180, קפיצות סוערות, תופסת במכנסיו, חופנת אותו לגמרי, 200, 210, 220..."אהה אהה כן כןן זה מדהים כןןן כןןן כןןןןןן............" היא גמרה ב- 220 קמ"ש.
הוא עצר בצד, בשום מקום, והסתכל עליה. תשושה ומיוזעת, מלאת אורגזמה ורעידות, העביר אותה עליו וחיבק אותה חיבוק מלא. ראשה
הורכן לכתפו וידו על ערפה.
"לאן את צריכה?" הוא שאל אותה.
"אליך, לאן שאתה נוסע" היא השיבה.

לא הייתי כאן חודש וחצי, אני כרגע בדרך חזרה. זאת אומרת שעדיין לא חזרתי, אבל אני כבר לא שם.
אם הייתי צריך לתאר איך זה להיות שם, אז "פסיכי" זאת המילה הכי טובה לתאר, פסיכי בקטע טוב, חוסר הגיון מוחלט שיכול להיות טוב כל כך מהר וזה שואב וממכר, מערבל את כל הידוע, עולם אחר.
זאת הסיבה למה אני כותב ומוחק, כותב שוב ומוחק בשנית, כי אי אפשר לכתוב את זה, דברים שאפשר לכתוב הם לא כאלה פסיכיים.