ברוכים הבאים וספנק

"אני אשב כאן" הוא אמר למארחת שהובילה אותו ואז הזיז את הכסא והתיישב.
"אה אוקי..." אישרה והסתכלה על הבחורה היושבת באותו השולחן, לא בטוחה שהם מכירים.
"שלום" הוא אמר לה בנימוס בלי להתנצל.
"שלום..." עודנה המומה מהגברבר שהתיישב מולה במפתיע.
"אכפת לך אם אני אשב איתך לאכול?".
היא נבוכה, "אממ...לא ממש".
"מעולה" אמר ולקח את התפריט.
היא עדיין הסתכלה עליו והוא החזירו לשולחן, הרים את ידו למלצרית, "סליחה" הוא קרא לה.
"היי, החלטתם מה אתם רוצים להזמין?".
"כן. אני אקח את השניצל דה לה רוזה עם הפירה".
"ואת?" פנתה המלצרית לבחורה שממולו.
"אני עדיין לא החלטתי..." היא השיבה.
"תביאי לה גם שניצל" והוסיף "היי, השניצל כאן הכי שווה בעיר, את חייבת לנסות" חייך.
"טוב, אם הוא אומר, אני אנסה" חייכה גם היא.
"משהו לשתות?"
"אני שותה מים, את?"
"מים גם".
"בסדר גמור, תודה" הלכה המלצרית.
"אז תגידי את תמיד אוכלת עם גברים שאת לא מכירה?" הוא שאל אותה.
היא צחקה, "לא, זה מקרה די מוזר מה שקורה כאן".
"אז בואי נתקן את זה, אני עומרי ואת?".
"שירלי".
"מגניב, עכשיו אנחנו מכירים אז שוב את אוכלת עם מישהו שאת מכירה כמו שבטח אכלת בעבר".
"כן לחלוטין, מרגישה שכבר מכירה אותך שנים" צחקה שירלי שוב.
"למה תכננת לאכול לבד?"
"ירדתי מהמשרד לאכול צהריים בסה"כ".
"מגניב, מה את עושה?".
"אחראית שיווק, אתה?".
"אני שף".
"אה וואו, שף זה כיף" התרגשה שירלי.
"זה נחמד".
"איפה אתה שף?"
"במקום אחר".
"מקום אחר? איפה זה?"
"מסעדה בסדמית במרתף בפלורנטין" השיב עומרי.
"מה זה אומר מסעדה בסדמית?" תהתה שירלי והחלה ונטתה לכיוונו קצת יותר.
"מסעדה בסדמית זאת מסעדה שאוכלים בה ארוחות שהן חלק מסשן בדסמי, למשל נשלט ברצועה שמאכיל את מלכתו, נשלטת שהיא שולחן לאוכל השולט שלה ועוד ועוד".
"וואו, את זה עוד לא שמעתי" אמרה שירלי לאחר שפערה את פיה.
"זאת חוויה" התרווח עומרי בכסאו.
"כן, נשמע ככה", הסתקרנה שירלי.
"ו...?" שאל עומרי בשאלה חלקית.
"ו...מה?"
"זה מעניין אותך?" השלים.
שירלי השתהתה מעט ואמרה, "האמת...כן, זה נשמע מדליק".
"אני מוכן להזמין אותך". אמר עומרי, "אבל יש תנאי".
"מה התנאי?"
"התנאי הוא שאת הולכת לאחד הסועדים כאן, מתיישבת לידו, מבקשת שיכניס לך אצבעות ואז שילקק אותן" ענה עומרי בהיתוליות שובבה.
"דייי אני לא יכולה לעשות את זה!" קראה שירלי, אבל פניה לא היו מוחלטות.
"זה התנאי, אם את לא מסוגלת לזה, בטח שלא אוכל להזמין אותך למסעדה שלי".
שירלי נהייתה מבולבלת "אבל זה תנאי קשה!" אמרה.
"לדעתי את יכולה לעמוד בו ואפילו בקלות" חייך עומרי עם מבט משכנע.
"איך אני יכולה?" התייפחה.
"תהיי אמיצה ופשוט תעשי את זה" השיב.
"טוב, אוקי, מממ..." קמה שירלי מכסאה והסתכלה סביב, החלה לצעוד לכיוונו של בחור מבוגר ממנה בכעשור, גם הוא נראה כאילו יצא להפסקת צהריים, גם הוא לא דמיין כנראה שייקלע לסיטואציה הזאת באותו היום, או בכל יום אחר שהוא לא היום ההוא.
ממרחק ראה עומרי את שירלי ניגשת אליו ונעמדת מולו, משוחחת איתו ומפלרטטת, ואז השיחה הופכת לצחוק והצחוק לנגיעה ובשניה נוספת הוא פינה לה מקום לידו והיא התיישבה.
אך נראה שלא הכל עדיין סגור, שירלי עוד המשיכה לדבר איתו ומבטו של האדון נע מעיניה לאזור חלציה וחזור, מידי פעם עצר במחשופה והוא נראה לחוץ. אבל שירלי עדיין ישבה שם והתקרבה אליו צמוד, צד גופה נגע בצידו שלו ואז לקחה את ידו. הוא אינו התנגד, היא הזיזה אותה אל מתחת לחצאיתה, פישקה רגליה והעבירה מבט לכיוונו של עומרי, זרקה כמה מילים לכיוונו באוויר ללא קול. הבחור הכניס את אצבעותיו לאיבר מינה הרטוב של שירלי ובחלוף שניות מעטות הוציאן ושאל אותה שאלה. שירלי השיבה לו, הם החליפו כמה משפטים ודקה לאחר מכן הוא הרים את ידו וליקק את אצבעותיו, הכניסן לתוך פיו עד סופן והוציא.
שירלי נתנה לו נשיקה על הלחי, השתחלה מהשולחן החוצה, ניגשה לעומרי והתיישבה מולו.
"מבסוט?" שאלה מלאת אדרנלין.
"את?" שאל בחזרה עומרי משועשע.
"מטורף לי!" הכריזה שירלי.
"אז אני מבסוט מאוד, בואי" קם עומרי מהשולחן וזרק עליו מארנקו שטר של נתן אלתרמן.
"לאן?!" שאלה שירלי ובדיוק הגיחה המלצרית עם המנות בידיה.
"אתם הולכים?" שאלה גם היא.
"כן, הולכים לאכול במקום אחר".