ברוכים הבאים וספנק

מעשה בזרעון,
שיצא הראשון.
כל חבריו מאחור,
מחכים שיתקדם בחור.
אך הזרעון התלבט,
הבין שלא היה צריך לצאת.
"תתקדם!" קראו לזרעון.
"לא רוצה!" אנחנו בגרון.

הלם, דממה.
קלטו כולם שהם על לשון אדומה.
"היכן הביציות?"
"הבטיחו לנו חגיגות!"

"יש לי רעיון!"
אמר הזרעון.
"נצטרף לחברינו הלא מוצלחים,
שהתפזרו לכל הכיוונים,
ובמקום להיכנס לפתח,
עפו ונמרחו על המצח".
"ומה זה יעזור?" שאלו כולם בהיסוס.
"כי עוד מעט הבחורה תנגב בידה את כולם ותעביר אצבעותיה לכוס".
"רעיון מעולה, בואו החוצה מהר לפני שהבחורה את עצמה תתחיל לענג!"
אמרו, אך אבוי, הבחור שם לבחורה גאג.

"יא בן של ז...!!!" הזרעון התאפק.
"מה עכשיו איינשטיין? לפני שנחנק".
"טוב, בדרך הקשה, מקווים לטוב,
ניכנס לגרון ונמצא ביציות לאהוב".
קצת לא בטוחים, קצת חוששים,
התגלשו מטה בגרון כל הזרעונים.
לאט לאט, בחושך מתקדמים.
בין שרירים מתכווצים ומתרחבים.
ואז פתאום בהפתעה רבה,
נפלו אחד אחד לקיבה.
"היזהרו כולם יש כאן מיצים שורפים,
דלגו קדימה לצינור המעי אליו הם יוצאים!"
נר נשמה, איבדו את חייהם רבים,
אך נותרו קצת להמשיך, רק מיליונים בודדים.
עצובים אך מלאי נחישות,
המשיכו לנוע הזרעונים בזהירות.
המחשבה עם ביצית להתחרמן,
דירבנה אותם בלי להתלונן.
ואכן לא היה פשוט,
לא ידעו אם צודקים או שיש כאן טעות.
כי אמנם סמכו על הזרעון שהבטיח,
אבל ככל שהתקדמו נהייה רק יותר מסריח.
ופתאום,
כך סתם משום מקום.
פגשו לפתע עוד זרעון.
ואחריו כמוהו עוד המון.
"היי שלום! מה כאן אתם עושים?"
"עכשיו הגענו, ממש מבואסים."
"רגע, אין כאן איזו ביצית הביתה לקחת?"
"לא אחינו...אנחנו בתחת."

"בן של ז.......!!!!" התאפק שוב ידידנו.
"בואו נצא כולם, הבחור עבד עלינו!"
הסתובבו הזרעונים,
ראו את האור,
ואז אוי...
הבן של ז...שם לה פלאג בחור.