Hidden Dirty Mind

היכן אני?

בשביל להאדם ישבן יפה..

אני מתרגש מכך שאני מסיים את התואר הראשון, ובמיוחד מכך שהלימודים הבאים שלי יהיו מרתקים כ"כ.

היא מבקשת אותי להיות 'אמת' ואני איני אלא 'שקר' בוטה.

ומה ביקשתי לי מלבד האותנטיות הארורה.. וכיצד זה להיות חיה בין בני אנוש ולהיות אותנטי במקביל?

האין זו משימה בלתי אפשרית?

נפשי מתקלפת כבר מרוב אבדון.

לפעמים אני רוצה להתחיל הכל מחדש, להיות תמים קצת שוב, לטעום כמו מחדש התמכרויות אחרות, להיות פוטנציאל אחר, המתפתל בי באין סוף הדרכים. לפעמים אני רוצה לברוא עולם.

אני מוצא את עצמי מעביר פרזנטציה מול כיתה. מתרגש בהתחלה מאוד, והנה לפתע הם מרותקים, מחייכים לדבריי, מתעניינים להם, מזדעזעים מעט מן האמת שיוצאת אל נפשם, ואני רק מדמיין אותי, מרצה באמת, עוד כמה שנים, מול כיתה, כמקצוע, והנה זאת הסטודנטית האיומה שמתאהבת לה באסור וכמה שהאסור הזה נפלא. בכלל המקצוע מאוד בעייתי. יש עולם של 'העברה' בין המטופל למטפל ולעיתים גם ההפך והנה סוטה נורא כמותי יתמודד בכך בגבורה? מממ... 

מבטיח ! מבטיח! 

טוב?

רק קצת?

אסור בכלל!

זה לא אתי!

אבל זה מרגש..?

אסור!

ששששששש השתק מוחך הקודר אידיוט!

מה כבר ארע?

כוס תה עם נענע

איזה פרוסה של עוגה

והנה כבר עולות בך מחשבות

או רעיון בוטה לכתיבה

ואני מאושר פתאום !

יש לי אותיות בראשי

ונראה שכלום לא חסר..

צוק יפהפה מול הים, כפר שמריהו וסודותייה החבויים...

אני פורס את ידיי ואל פניי רוח עזה מכה בי בעוצמה.. טיפות מתעופפות לעברי מתוך הים..

עוצמה אין סופית של הטבע..

חיוך של אושר.. חיוך של ילדים..

שוב כאן, מוצא את עצמי בין שורות ספרי, ישנן שתי דמויות ואני בתוכן כ"כ עד איבדתי את עצמי בתוככי נפשם האבודה.

אין אושר גדול מכך, לפחות עבורי, להתמסר לאותיות שהופכות את עולמי ונכנסות עמוק אל המסדרונות האפלים שבי, ומציירות לי מחשבות.