היא: ילדית, פתיינית, נפש סוטה, נערית, רזונת, הכל בה קטן, הישבן שלה גאה באופן ציורי, משהו גבולי בין בחורה לילדה שלעולם לא תצא מגבולות שנות הנעורים. נכנסת בהליכה איטית, כמי שיודעת כיצד הנפשות הסוטות שרואות אותה מדי יום ביומו מדמיינים את גופה הקטן נרמס בחוסר אונים מתבקש מתוכה. מתחבקים ומריחים, אני מתחיל לדמיין בתוכי את הקולות שמסוגלים להתבטא מתוך היותה נחנקת, את הרטיבות הגרונית שהיא מסוגלת לייצר כאהבה וגינלית. היא מתיישבת ואנחנו מדברים על עולם ומלואו במשך שעתיים, כשהנוכחות המינית כמעט רחוקה עד בלתי נמצאת, אבל היא שם בין הסקרנות למבטים. לפתע היא תוהה לעצמה על מעשיה כאן, שהרי מעולם לא היה בינינו כל מגע, שהרי לאורך כל שנות ההיכרות שלנו, הייתי בקשרים ארוכים ושמרתי על הגבולות.
היא נשענת אלי עם הגב שלה, והליטופים שלי מתפשטים על לחיה, זרועותיה, כמי שחוקר בעדינות, אבל מודע למשמעות של כל צליל בנגינתי בה. 20 דקות של שתיקה יחסית בתוך חיבוק רחמי שהיא איבדה את עצמה בו מבחירה. אני מתיישב לרגעים, מתבונן בה, כמי שמתפלאת על עוצמת הרכות והקשיבות אליה.
היא מתקרבת אלי, מחבקת ונשענת, בעוד היד שלה מלטפת את המכנסיים שלי, עד שהחלה לפגוש את הגירוי המתפתח, והיא לוחצת, רוצה לאחוז בו כהצלה, רגעים שקטים של התמסרות בהם הזמן אובד מכוחו וכל אימה מוקדמת נשכחת לה.
קמתי על רגליי כי אני אוהב להתנשק בעמידה, זה יפה מדי, ובמיוחד כשפערי הגבהים מאפשרים לי להגיע לכל מקום, ובמיוחד כי היה כל כך יפה לראות אותה יורדת בטבעיות, בכניעה ומרצון עז כל כך אל ברכיה, מגלה אותו, מוציאה את הלשון שלה ומלקקת את התחתון, רואה אותו מתקשה בדמיון, אבל היא כבר כל כך רואה אותו כבר גם בתוך הפה שלה. יד אחת מורידה את התחתון, והוא עומד אל מולה, היא ישר מתחילה באופן הנכון והחד ביותר, מתחת לביצים, היא מצמידה את עיניה, שפתיה, מריחה, מנשקת, מוצאת את מקומה בעולם. הגרון שלה מפיק קולות של מוזיקה קלאסית, כאלה שלא ניתן להפיק באופן מלאכותי, הרוק יוצא ואני מבקש ממנה לא לבלוע אותו, תוציאי את הלשון אני אאסוף הכל כממחזר. הרוק על האצבעות שלי, ואני מורח אותה קצת ברטיבות שלה, מחזיר אותה למקומה, מפעל של רטיבות. חוזרים על הספה, שסימן של רטיבות גרונית החל להתפשט והעלה בי חשש שמא לא יירד כשיתייבש. לרגעים תוך כדי שהיא מוצצת אני עוצר, אני בודק כמה היא רטובה, לוקח ממנה את היד שמנסה לגעת בעצמה, כי אני רוצה לקחת לה את זה לעצמי, בשביל לראות אותה מתה לפי דרישה. דרישה שלי.
תשארי בפנים, 1...2...3..4...5 היא יוצאת ואני מנשק אותה. היא מתמסטלת מהגרון שלה, מהמסירות שלה. 'תניחי את הראש שלך על הירך שלי' אמרתי לה והצמדתי אותו אליה, כאוהבים שמתרפקים על זכרונותיהם המוקדמים. דקות ארוכות שהיא מתחבקת איתו ואני מלטף לה את הראש, תהיתי עד כמה החוויה הזאת מפגישה אותה עם צורכייה הפנימיים ביותר. נישקתי אותה. חיבקתי אותה.
לקחתי אותה למיטה, נשענתי עם הגב אל הקיר והיא צמודה עם הגב אלי כשהרגליים פסוקות. רגליי שלי - נכנסו פנימה בין רגלייה שלה - כך שהיא מפוסקת לגמרי בלי יכולת להתנגד והידיים שלי מחפשות ביער נפשה את המקומות העדינים האלה, בין הירכיים, שקעים במותניים, כאלה שלא נחשפים לקיום אלא בעוצמת גירוי מסוים.
היא גונחת, משתוללת, אני רואה את הירכיים מתכווצים ואת קצוות אצבעותיה המתקפלות. אני מצמיד את הראש שלה אלי בחיבוק ומגביר את העוצמות,
עד שהיא קורסת בסיפוק.
היא נשכבת שם, מסתכלת עלי נוגע בעצמי ואומרת לי כמה שזה יפה בעבורה להביט בי ברגעים אלו..
אני כל הזמן מגלה סוגים חדשים של חיבוק.
כל אחד מאיתנו צריך חיבוק.
חיבוק.
