* למי שרק נחשף - כדאי להתחיל מפרק #1, הנמצא בתחתית הבלוג הזה.
** נובלת בדס"מ ב - 15 פרקים. תנו לזה להתפתח...
הֶאֵדִס
המסיבה היתה בעיצומה כשאנדרו נכנס לסוויטה, מוארת באורה הבוהק של השנדליר הענק שהיה תלוי מהתקרה. מוזיקת דאנס קצבית התנגנה מתוך הטלוויזיה. על השולחן במרכז פינת הישיבה, שהייתה מורכבת משלוש ספות עור לבנות, עמדו 4 כוסות קריסטל ובקבוק רמי מרטן XO. בקבוק נוסף - כבר ריק - היה זרוק על הרצפה ליד. אנדרו שם לב לקופסאות סיגריות קטנות ושחורות שאף פעם לא ראה לפני כן. ביניהם על השולחן היה זרוק גם צרור מפתחות של פורשה.
שני הנשים והגבר שאיתם בדיוק הרימו את כוסותיהם - קלינק - צעקות 'לחיים' נשמעו באוויר ושלוש כוסות נחתו ריקות חזרה על השולחן.
"סוף-סוף!" - צעקה בחורה חייכנית - אולי חייכנית מדי, בעזרתו של הרמי - "בוא אלינו, בוא."
היתה אווירה שמחה בחדר, אווירה שגרמה לאנדרו להרגיש נינוח - הוא הוריד את הבלייזר שלו, והתיישב על הספה בין הבנות, מתעלם באלגנטיות מהגבר, שפינה לו מקום לצידו.
"איך קוראים לך?" - שאלה החייכנית ונשענה עליו כך שפניה היו מאד קרובים לשלו. החזה שלה - שכרגע היה מחוץ על זרועו - היה גדול, שופע, וישב יפה בתוך מחשוף השמלה הכסופה שלבשה - אנדרו דאג להגניב לשם מבט לפני שהתיישב. היא היתה מלאה במקצת וחושנית מאד, בדיוק לטעמו.
"אפולו." - תשובתו גרמה לצחקוקים משני הבנות.
"אוקיי, אפולו, אז אנחנו גם נמציא לנו שמות. לי תקרא, אממ… אַתֵנָה וחברה שלי פה תהיה - אפרודיטה." - אמרה והצביעה על הבחורה הצנומה שישבה מימינו - "ולחבר שלנו נקרא..."
"הֶאֵדִס" - הוא קטע אותה - "אני אהיה הֶאֵדִס." - ואז פנה לאנדרו עם בקבוק בידו -
"נשתה עוד אחת עם האורח שלנו?"
הֶאֵדִס מזג את המשקה לכוסות והם הורמו באוויר - קלינק. אנדרו הרגיש את האלכוהול האיכותי יורד בגרונו ומחמם את איבריו הפנימיים וישר אחרי זה - את אצבעותיה של אַתֵנָה מתחילות לפתוח כפתור-כפתור בחולצתו.
"רק שתדע לך, אפולו," - אמרה בשקט - "שזו הפעם הראשונה שאנחנו מזמינים זונה ממין זכר."
אנדרו הידק את לסתותיו בסלידה, אך התאפק ולא אמר מילה.
"אפרודיטה בת 30 היום והֶאֵדִס החליט לעשות לכולנו הפתעה!"
אנדרו סובב את ראשו לבחורה השנייה, אשר היתה במובהק ביישנית יותר מחברתה.
"מזל טוב" - אמר ונישק את שפתיה. אפרודיטה נענתה והנשיקה ביניהם התלהטה, עד שהרגיש את ידיה של אַתֵנָה מושכות את פניו אליה וזוג שפתיים חדש נדבק לשלו. היה להן טעם מר של אלכוהול ועשן - הטעם של העבודה שלו.
אנדרו התנשק איתן לסירוגין, עד שהבנות עזבו אותו - רק לשניה - והתנשקו זו עם זו. פניהן היו כה קרובות לשלו, שהוא יכל לראות את הלשונות שלהן מתערבבות, וצוללות פנימה והחוצה.
'הממ, איזו התפתחות אירועים מעניינת…' - היה נדמה לו פתאום שהטמפרטורה בחדר עלתה.
הֶאֵדִס בינתיים התקרב לאַתֵנָה וכפות ידיו התחילו לטייל על פני רגליה, עד שאחת מהן מצאה את דרכה לאנדרו.
"אנחנו אוהבות שקוראים לנו במילים רעות במיטה." - לחשה באוזנו אַתֵנָה בין נשיקה לנשיקה.
"מצוין. אני אוהב לקרוא לאנשים במילים רעות." - ענה לה אנדרו והעיף את ידו של הֶאֵדִס מירכו.
שני הבנות פרצו בצחוק שיכור ומשכו אותו למיטת קינג סייז עגולה עם מצעים שחורים, כשהן משאירות את הֶאֵדִס מאחור. תוך מהרה לא נותר חוט על שלושתם וחוץ מלענג ולהתענג, אנדרו כל הזמן אימץ את ראשו בניסיון להמציא שמות גנאי מקוריים, אך מוחו כאילו נחסם וכל מה שעלה בראשו היה - 'כלבה' או 'זונה'. והוא פשוט מתעב את המילה הזו - זונה.
בשלב מסוים הוא מצא את עצמו על הגב כשאפרודיטה יושבת על פניו ואַתֵנָה מחליקה על איברו כל הדרך למטה. רגע, או שזו אַתֵנָה למעלה ואפרודיטה למטה - בעצם למי אכפת. ידו הימנית ליטפה ירך אחת מרוחקת, וזו השמאלית היתה על הירך שצמודה לפניו, בזמן שטעם את הבחורה. הבנות הריחו טוב וגופן היה רך ונעים לו. משקלן לחץ אותו לתוך המזרן, והמקצב הקבוע של תנועותיהן גרם לאנדרו לעונג משכר. האנחות שבקעו מפיהן היו שקטות ומלודיות, ולא אנחות הכאב שהתרגל לשמוע.
אף אחד לא קושר אותו, לא מנסה להכאיב לו, לא דורש ממנו כלום - איזה חלום!
תחושת ההנאה שהשתלטה עליו, היתה כה משחררת, שאנדרו נדד בזיכרונותיו לזמנים טובים יותר בחייו, איפה שהוא כבר היה בסיטואציות כאלו, אך מבחירה ולא מתוך הכרח.
"היי, תרדו ממנו, תנו לבן אדם לנשום." - קול בס נמוך חדר למחשבותיו והקצביות הנעימה פסקה בבת אחת. אנדרו התרומם על מרפקיו - שיערו התבלגן מהידיים שנגעו בו, טיפות קטנות של זיעה נצנצו על שרירי החזה שלו, ושפתיו הבריקו מנוזלים אחרים.
"תתהפכי על הבטן," - אמר הֶאֵדִס לאפרודיטה ,הוציא מכיסו שקית עם אבקה לבנה, וסידר על הטוסיק שלה שתי שורות. לאחר מכן זרק שטר מגולגל לעבר אנדרו ואמר - "זה בשבילך."
אנדרו בהה בישבן החלק של הבחורה עם הסמים עליו. הוא לא עשה קוק שנים, וכרגע הרגיש מספיק שמח אחרי הקוניאק והטיפול בבנות. הוא בהחלט היה מעדיף להשתמש בישבן הזה לצרכים אחרים… אבל 'הלקוח תמיד צודק' הזכיר לעצמו, והסניף את אחת השורות.
הוא נשכב באטיות לאחור בעיניים עצומות ואַתֵנָה, שהסניפה את השורה השניה, התכרבלה בזרועותיו. תוך זמן קצר גופו התחיל להרגיש קליל ונעים, ותחושת אופוריה השתלטה עליו.
"איך ההרגשה אפולו? " - שאל הֶאֵדִס.
"מממ… ממש טובה." - ענה בלי לפתוח את עיניו.
"מה אומרים?"
"תודה.. ?"
"בבקשה, אבל אני לא משלם אלפי שקלים על 'תודה'."
עיניו של אנדרו נפתחו והוא שוב התרומם על מרפקיו - "מה זה אומר בדיוק?" - הבעת פניו היתה זעופה וניכר היה בקולו שהֶאֵדִס גורם לו ללא מעט עצבים.
"זה אומר שאם אני משלם עלייך, אז אתה שלי לשעתיים, ועכשיו בא לי לזיין אותך."
אנדרו גיחך ושוב נשען לאחור - "לא עושה גברים. סורי, אבל אין מצב."
"לרוב גם אני לא, אבל אני מוכן לגוון מדי פעם, במיוחד עם גברים כמוך." - אמר הֶאֵדִס.
"לא מגוון בדברים כאלה. כזה אני, שמרן." - אנדרו אמנם היה בטוח בעצמו, אך פתאום עובדת היותו ערום הביכה אותו, והוא קיפל את רגליו והתכסה בסדין.
הֶאֵדִס שם לב לאי הנוחות הזאת ואמר בטון מתגרה - "אולי אתה אוהב שלוקחים אותך בכוח."
"בוא נראה אותך מנסה." - סינן אנדרו מבין שיניו. הוא כבר הבין שהסיטואציה הולכת ומתדרדרת ולכן קם ולבש את מכנסיו ונעליו במהרה. הֶאֵדִס בקושי הרים את עצמו על רגליו ובצעדים מתנדנדים התקרב אליו. מבטו היה מצועף, אך הוא עדיין הצליח לתת לאנדרו אגרוף בחזה ולהפילו על הספה.
"אמרתי שאני הולך לזיין אותך!" - היה ברור שהבן אדם הזה מאד שיכור וב'היי' רציני.
אנדרו התרומם מהספה ,שם את ידיו על החזה של הֶאֵדִס ובתנועה חדה דחף אותו הרחק מעצמו. הֶאֵדִס פסע מספר צעדים לאחור והתרסק על הרצפה.
"ואני אמרתי - שזה לא יקרה!" - אנדרו לקח בידו את החולצה והבלייזר ,פתח את הדלת ויצא לקול מחאותיהן של הנשים על המיטה.
