* למי שרק נחשף - כדאי להתחיל מפרק #1, הנמצא בתחתית הבלוג הזה.
** נובלת בדס"מ ב - 15 פרקים. תנו לזה להתפתח...
*** נכיר את אנדרו ודיאנה רק עוד טיפה, לפני ש...
אולימפוס
התשלום עבור השעתיים עם בֶל ואַרֵס הגיע יום למחרת והסכום היה עדיין 6 אלף, בניגוד לחששות של אנדרו, עקב המבצע שדיאנה הבטיחה ללקוחה. עם זאת משהו אחר ספק הטריד אותו, ספק החמיא לו - 'דיאנה ממש התחילה איתי אתמול. היא מתנהגת ככה לכל העובדים שלה, או ש... רק אליי?'
עמוק בפנים אנדרו חשד שזו עוד מניפולציה שלה, אך כמובן שזה לא מנע ממנו לרצות - קצת - שהיא תזמין אותו שוב, ותתחיל איתו אף יותר. זה לא קרה במהרה והוא נשאב חזרה לשגרה של עבודה והתכתבויות קצרות עימה, עד ההודעה המיוחלת שהגיעה לאחר שבועיים - "תבוא אליי מחר ב-10."
"הבאתי קרואסונים."
אנדרו הושיט לדיאנה שקית נייר חומה, שהדיפה ריחות של שוקולד - בשבילה ,וגבינה - בשבילו. היא בדיוק סיימה את שיעור היוגה ועמדה מולו בטייטס שחור וגופיית ספורט לבנה.
"אולי תכין לנו קפה?" - אמרה, והתכופפה כדי לגלגל את שטיח ההתעמלות.
"בכייף, בוס." - מלמל אנדרו, הניח את השקית על השולחן ויצא מהסלון. לפני כניסתו למטבח נעצר לרגע והביט אל תוך המסדרון החשוך, בו היו שלוש דלתות סגורות. אחת מהם - עם החלון הקטן - ייתכן שהובילה למקלחת והשניה - לחדר שינה. דירת מגורים בכל זאת, הוא הרהר. המסדרון נגמר בדלת פלדה, שאנדרו סיווג כממ"ד.
כשחזר לסלון עם שתי כוסות קפה, דיאנה ישבה מול הלפטופ, עדיין לובשת בגדי ספורט והדבר היחיד שהשתנה במראה שלה ,היה שערה ששוחרר מהגומייה ההדוקה ועכשיו התפזר על כתפייה - ארוך ומבריק.
"כבר באה," - היא זרקה מבלי להסתכל עליו והתחילה לתקתק משהו על המקלדת.
אנדרו התיישב על הספה ונגס בקרואסון הטרי. מבטו סרק את הסלון - פרטים קטנים שלא שם לב אליהם בביקור הקודם - וילונות ומנורות מודרניים, עציץ ענק בפינה, מדפים עם ספרים וכל מיני פסלוני נוי. האגרטלים הפעם היו מלאים בחבצלות לבנות. הוא התעניין בתמונות שהיו על הקירות - כולם באותם צבעים בהירים וסגנון אבסטרקטי לא ברור בעליל. הם תארו סצנות סקס, אבל אנדרו התאמץ להבין כמה אנשים משתתפים בהם ואיפה האחד נגמר והאחר מתחיל.
"אַרֵס מאוד מרוצה ממך." - אמרה דיאנה והתיישבה בקצה השני של הספה.
"גם הוא מספר לך הכל, אה?"
"ברור, הוא מהוותיקים שלי - אין סודות בינינו."
"נראה שגם בל היתה מרוצה, כי קיבלתי תשלום מלא."
"לא, היא שילמה רק חצי. אני השלמתי את הסכום."
"אוקיי, מקווה שזה ישתלם לך…"
"למדת משהו, נכון?" - שאלה ואנדרו תהה אם עכשיו יבוא בוחן פתע - "חוץ מזה, אל תדאג לפרנסתי. לקוחות משלמים 10 אלף מינימום, 3 מזה הולך אליי."
"אז יוצא שאני מרוויח יותר ממך." - ציין אנדרו בשביעות רצון וחייך חיוך רחב.
"נכון, אבל אני מקבלת 3 אלף על שיחה של 5 דקות. מה אתה צריך לעשות כדי להרוויח את ה-6 שלך?"
חיוכו נעלם לשמע ההערה האחרונה. נראה שהיא לא תפספס אף הזדמנות כדי להזכיר לו את ההיררכיה ביניהם, את מקומו.
"איך הגעת לעבודה הזאת בכלל?" - שאל אנדרו.
היא הרימה את כוס הקפה שלה וחיטטה בשקית הנייר.
"אחרי זמן מה בסצנת הבדס"מ בארץ, זיהיתי את ההזדמנות - יש כאן מספיק אנשים שמוכנים לשלם הרבה כסף על השירות הזה. עד היום 'אולימפוס' הינו ספק השירותים הבלעדי. ובמקרה אני טובה עם כסף, וטובה בניהול אנשים."
"ו… טובה בבדס"מ?"
"לא, אני רעה בבדס"מ." - היא הביטה בו במבט חודר, חיוך נבזי על פניה.
אנדרו לא החמיץ את הדו-משמעות במילותיה, אך החליט לא לפתח את השיחה בכיוון הזה.
"אז את מנהלת את העסק לגמרי לבד?"
"יש לי הרבה עובדים, לא חסר עבודה - לוגיסטיקה, גיוס, אך עם הניהול אני מסתדרת. אם חשבת להציע לי עזרה, אל תטרח. למרות הידע והניסיון שיש לך..."
"לא הצעתי לך עזרה..." - התחיל לומר אך פתאום השתתק כשקלט את סוף המשפט שלה - "רגע…"
"אנדרו, אני יודעת על המלון שלך." - אמרה ברוגע, כאילו כבר תכננה את כל השיחה מראש.
"את יודעת?! למה לא אמרת לי קודם?"
"כי לא רציתי לחדור לך לפרטיות."
“אה, כי כשאת מבררת איך בדיוק אני גומר, את לא חודרת לפרטיות שלי בכלל." - אנדרו שם את כוס הקפה שלו על השולחן עם צליל חד של פגיעת חרסינה במשטח קשיח.
'לא יאומן ההיגיון המעוות שיש לבחורה הזו…'
"אל תתרגש דארלינג," - דיאנה החליקה לאורך הספה, עד שהייתה קרובה אליו - "גיוס זה החלק הכי קשה בעבודה שלי, אני חייבת לעשות את שיעורי הבית לפני. איתך, האמת, זה היה לגמרי במקרה. אחת הבנות שלי, אפרודיטה, הראתה לי אותך מזמן, כשהגעתי למלון שלך לאסוף אותה אחרי פגישה עם לקוח."
'מה קרה לאפרודיטה שהיה צריך לאסוף אותה, ולמה לעזאזל במלון שלי!' - אך זה היה רק עוד פרט נוסף ברשימת דברים ארוכה שאנדרו לא באמת רצה לדעת.
"אפרודיטה אמרה שסקס נוטף מכל תנועה שאתה עושה. אתה בטח מבין שזה תפס מיד את תשומת לבי. כשחיכיתי לה בלובי המלון, לא ראית אותי, אבל אני ראיתי אותך. נתת משימות לעובדים, דיברת בטלפון, אפילו פלרטטת עם כמה בנות שהגיעו לדלפק הקבלה.
המבט שלך ,השפתיים שלך ,אפילו הקול שלך - pure sex... ידעתי מיד שיהיה לך פוטנציאל אדיר ב'אולימפוס'. כמובן שבאותה תקופה זה היה לא רלוונטי. עד ש..." - דיאנה עשתה פאוזה דרמטית -
"פתאום אחרי שנה, אפרודיטה עדכנה אותי שהמלון שלך נסגר ואתה - נעלמת מעל פני האדמה. חיפשתי אותך שבועיים. ממש צדתי אותך. לא חשבת שאני מגייסת עובדים בפאבים בדרום תל אביב, נכון?! הגעתי לשם במיוחד בשבילך…"
היא היתה כה מרוצה מעצמה, כזו שחצנית.
אנדרו שתק זמן מה, מעכל את מה שהרגע שמע. היא עשתה מאמצים כדי למצוא אותו, כאשר הוא נעלם. היא ידעה שהוא בחובות, ידעה שהוא מסתתר מכל העולם... ידעה שהוא יבלע את פיתיון הכסף. טרף קל.
"דיאנה - אלת הצייד, אה?" - אמר עם טון מריר בקולו.
"האמת שב'אולימפוס' קראו לה ארטמיס. בכל מקרה, אני בדרך כלל משיגה את מה שאני רוצה. לא היה לך שום סיכוי, אפולו…" - היא שמה אצבע על רקתו, והחליקה אותה בעדינות לאורך פניו וצווארו. זאת היתה הפעם הראשונה שהיא פנתה אליו בכינוי שלו וזה צרם - הוא מוצר ש'אולימפוס' מספק ולא יותר.
