* למי שרק נחשף - כדאי להתחיל מפרק #1, הנמצא בתחתית הבלוג הזה.
** נובלת בדס"מ ב - 15 פרקים.
*** מרגיש כמו הסוף, אך יש לנו עוד פרק אחד.
אנדרו
כאשר התעורר בבוקר, חש את גופו נוקשה, וכשהושיט את ידו לטלפון, לרגע הרגיש איך כל תא בגופו צורח בכאב. השעה היתה אחרי 10:00, קופידון לא בא לבקר, ובנוסף לכל זה על מסך הסלולרי חיכתה לו הודעה מוכרת מדי - "ב 13:00, אצלי."
אנדרו בהה במילים האלו בתדהמה. איך יכול להיות שלא שילמו לו?! הוא הרי עשה כל מה שהתבקש.
ב - 12:00 בצהריים נקישות רמות נשמעו על דלת מסוימת במגדלי YOO, וכשזו נפתחה אנדרו התעלם ממבטה המופתע של דיאנה, וכמעט ודחף אותה כשהסתער לתוך הדירה. הבעת פניו העידה רבות על מצב רוחו, ודיאנה החליטה לא להפריע לשטף הדיבור שפרץ ממנו לפתע. בצורה תמציתית אנדרו תיאר את אירועי ליל אמש, בדגש על כך שהיתה לו כל זכות לצאת משם ברגע שראה את הסכין. אבל לא, הוא נשאר, ועשה את תפקידו למופת! אפילו שהוא שנא את ג'ק, שנא את מה שג'ק גרם לו לעשות לדייזי , שנא את העובדה שהוא נהנה ממה שהוא עשה (טוב, את הפרט הזה הוא החליט לא לשתף) ובכלל, ג'ק ודייזי זה שמות מפגרים.
אז למה ,לעזאזל, למה המניאק לא היה מרוצה?
דיאנה הקשיבה בסבלנות ולאחר שסיים, אמרה -
"מה אוכל לומר דארלינג, ישנם אנשים שמעולם לא מרוצים."
היא התקרבה אליו בעודה מזכירה לו, שוב, שבאולימפוס ישנם כללים שצריך לקיים.
"אם את חושבת לשנייה אחת, שאני אתן לך - "
"ששש…" - דיאנה הצמידה אצבע לשפתיו - "אני לא מפלצת, אנדרו. כמובן שהיום עונש פיזי לא בא בחשבון." -
אמרה בעודה מכניסה את ידה לתוך הטי-שירט שלו ומעבירה את ציפורניה על החבורות שעיטרו את גבו.
משום מה מילותיה גרמו לאנדרו להירגע, ולשכוח את כעסו לעת עתה.
"יש אצלך עונשים שהם לא פיזיים?"
"כן. יש לי כמה רעיונות… למה שלא תיפטר מהסחבות האלו שאתה לובש, זה קצת מפריע לי בעיניים."
אנדרו שילב את ידיו על חזהו - "האם אני אי פעם אזכה לראות אותך מתפשטת?"
דיאנה הסתובבה ושמה פעמיה לכיוון המסדרון. בדרך היא הורידה את השמלה שלבשה, והמשיכה ללכת ערומה. אנדרו מיהר ללכת אחריה, גם הוא ,מאבד את בגדיו.
כשנכנס לחדר האמבטיה, היא נצמדה אליו ונתנה לידו להחליק אל בין רגליה. שפתיו נישקו את צווארה וכתפיה, אך כל פעם שהוא התקרב לפניה, היא התחמקה. דיאנה נגעה בעיקר בצד האחורי של גופו, באותם המקומות שכאבו עדיין מההצלפות של ג'ק.
'אפילו עכשיו היא חייבת להכאיב לי.'
אנדרו סובב אותה ועטף את גופה בזרועותיו ,בזמן שהוא מתחכך בגבה התחתון. הוא הסיט את שיערה הארוך לצד ונישק את עורפה. זה הרגיש נהדר, אך יותר מכל - זה הרגיש מוזר.
דיאנה משכה אותו למקלחון רחב-הידיים, שם היא שמה ידיה על כתפיו ודחפה אותו למטה, לברכיים. אנדרו הבין פתאום מה הרגיש לו מוזר מקודם - הרי המצב הנוכחי היה הרבה יותר טבעי בשבילהם.
רגלה הימנית התמקמה על ירכו וזו היתה הפעם הראשונה שהוא ראה את גופה במלוא הדרו. עיניו גלשו על-פני איבר מינה, בטנה, שדיה, ומשהו בין רגליו אותת לו שהוא אוהב את מה שהוא רואה.
"מי אתה בשבילי?"
"עובד אצלך." - ענה בתמימות מעושה, וקיבל על זה סטירה. אך לעומת הסטירות שקיבל אתמול, זאת בקושי היתה מורגשת.
"תנחש שוב."
ברור היה שדיאנה רצתה לשחק, והאמת היא, שלראשונה, גם אנדרו רצה לשחק איתה - במשחק האהוב עליה.
"אני הרכוש שלך." - אמר והביט ישר לתוך עיניה.
"נכון." - עמוק בליבה היא חייכה בסיפוק, אנדרו סוף סוף מבין עניין -
"זה אומר שהתחת שלך שייך לי. הזין שלך שייך לי. והפה שלך שייך לי. ואני מחליטה איך להשתמש בהם." - דיאנה הכניסה את אצבעותיה לשערו, כך שראשו נטה קלות לאחור, ולפתע הוא הרגיש זרם של נוזל חם פוגע בצווארו.
זה היה הדבר האחרון שאנדרו ציפה שיקרה ובדיוק כשעמד לזנק ממקומו - שם לב למשהו שלא ראה לפני. דיאנה הביטה בו בתשוקה חייתית כמעט.
תשוקה בלתי מזוקקת.
עיניה שיקפו יצר גולמי, בלתי מתנצל.
וברגע זה הוא הבין משהו מהותי - הדבר היחיד שבאמת גורם לדיאנה לבעור מבפנים, זה לראות אותו ככה - יושב לרגליה, כנוע. מוכן לקבל מה שיש לה לתת, מוכן לסגוד לה.
הוא תהה אם היא רוצה להפוך אותו לנשלט מהשורה או שהיא מעדיפה שיצעק מהכאב שהיא מסבה לו, שיתמרמר מהמילים המשפילות שהיא אומרת לו, שיתמרד נגדה... ואז יחזור כדי לקבל עוד.
ההבנה הפתאומית הזאת ריככה אותו - הרי זה מה שמגדיר אותה. זה מה שהיא.
האם הוא יכול לשפוט אותה על זה? האם עליו לשנוא אותה על כך?
תשוקתה נראתה לו טהורה פתאום, אמיתית. וזה גרם לו להתחרמן. מאד.
דיאנה הידקה את אחיזתה בשערו - "תפתח את הפה. אני רוצה שתבלע כל טיפה שיוצאת ממני."
אנדרו עשה כפי שנצטווה ונתן לזרם השתן לחדור לפיו ולנזול במורד גרונו. הוא באמת השתדל לבלוע הכל, אך זה היה יותר מדי, ויובלות קטנים של נוזל זלגו במורד סנטרו וטפטפו על חזהו, עד שכולו היה רטוב. מעניין, איך החיים הביאו אותו לטעום - באותו שבוע - שני נוזלים שהוא באמת, לעולם, לא התכוון לטעום.
מיד אחרי שהשטף נגמר, אנדרו החליט לבחון את התאוריה שלו. הוא קירב את אגנה אל פניו, והעביר את לשונו מספר פעמים בין רגליה - אוסף את הטיפות האחרונות. התוצאה הגיעה יותר מהר ממה שהוא אפילו ציפה. גופה התחיל לרעוד חזק בין ידיו ואנחותיה הרמות נשמעו כל זמן שהוא המשיך לענג אותה - עד שהיא משכה בשיערו וניתקה את המגע ביניהם.
דיאנה התכוונה לקחת צעד לאחור, אך אנדרו - שעדיין החזיק במותניה - משך אותה למטה והצמיד אותה אל רצפת המקלחון. תוך שנייה הוא היה מעליה, ידיו תופסות חזק את פרקי ידיה, ואיבר מינו נכנס לתוכה בתנועה אחת חדה.
כעת היה תורה של דיאנה לשים לב למשהו שהיא לא ראתה לפני - גם אנדרו יכול להיות קר וחסר חמלה. עם כל תנועה שעשה, אגנו התנגש בה בכוח, וחדירותיו לגופה היו עמוקות ובלתי מרחמות. עיניו היו נעוצות בפניה, בוחנות אותה, ולרגע, נדמה לה שהוא נהנה לעשות אותה כמה שיותר חזק.
גבה נחבט ברצפה הרטובה שוב ושוב, והוא הרגיש את ברכיו נשרטות על האריחים, אך בשבילו זה היה בסך הכל עוד אי נוחות אחת לאוסף שהוא סוחב איתו מאתמול. רעיון של סקס עדין יותר עלה לרגע במוחו, אך במהרה הוא החליט שבעצם, זה לא מגיע לה. בוא נראה ממה דיאנה עשויה. בוא נראה אם היא מסוגלת לעמוד בכאב שהיא כה אוהבת לגרום לאחרים. אחרי הכל, למה לא לתת לה להנות מעבודת כפיה - היא הרי יצרה אותו בעצמה.
האמת היא, שאנדרו רצה שיכאב לה. הוא רצה שבמשך יומיים, בכל צעד שהיא תיקח, בכל פעם שהיא תתיישב - היא תרגיש שהוא היה שם, בין רגליה, בתוכה. והמחשבה הזו העלימה כליל את ייסורי המצפון האחרונים שנותרו בו, ודחפה אותו לזיין אותה אף יותר אגרסיבי.
ואז זה קרה - הוא אפילו לא ציפה שזה ירצה אותו עד כדי כך - בקול שקט ורגוע, באותה הבעת פנים קפואה עליה שמרה מהרגע שהוצמדה לרצפה, דיאנה אמרה -
"אנדרו, זה מספיק."
"תבקשי יפה."
"בבקשה… תפסיק."
בתגובה הוא תפס בלסתה התחתונה - כך שארבע מאצבעותיו נכנסו לתוך פיה - חדר אליה עוד מספר פעמים ואז שלף את עצמו מתוכה, כשהוא גומר על פלג גופה העליון.
אנדרו התיישב לאחור והסתכל עליה, בזמן שנשימתו חזרה אט-אט לקצב רגיל. דיאנה היתה פרושה על הרצפה, ערומה, כשזרעו מרוח על בטנה ושדיה, והמראה היוצא דופן הזה הזכיר לו מקרה אחר, בו תפקידיהם היו הפוכים.
'צדק פואטי, בייבי!'
בעודו קם על רגליו, הושיט את ידו לדיאנה והרים אותה למעלה. לאחר מכן לקח את ראש המקלחת בידו, והחל לשטוף את שניהם במים חמים. הם סיבנו זה את זו, דיברו על שטויות, התבדחו.
זו היתה סצנה מתוקה ונורמטיבית לכל דבר, אפילו לא הפריע לו שכאשר העביר את ידו על גבה ובטעות לחץ על מקום שנפגע בזמן האקט, היא נרתעה ממגעו בכאב. אולי רק הצמידים הסגולים שהחלו להיווצר סביב פרקי ידיה, גרמו לו לחוש טיפה של חרטה על הטיפול הגס שהעניק לה. אבל באמת, רק טיפה.
דיאנה שמה לב שהוא בוחן את ידיה, אך לא אמרה מילה. במקום לדבר, היא עטפה את צווארו בזרועותיה ונישקה אותו. בפעם הראשונה. לשונה שיחקה עם לשונו, שיניה נשכו מדי פעם את שפתו התחתונה, והיא חזרה לנשק אותו שוב, לאט ועמוק, בצורה כזו שטומנת בחובה הבטחה לדברים טובים יותר. כמה אירוני, הרהר אנדרו, שלפני הנשיקה הראשונה שלהם, היא כבר הספיקה להצליף בו, לעשות אותו ולהשתין עליו.
'והנה היא שוב אחרת. אני לא מכיר את הדיאנה הזאת…'
הוא לא ידע כמה זמן הם עמדו ככה והתנשקו כששדיה צמודים אל חזהו, אך מה שבטוח, זה שהאפקט הושג - החשק התעורר ועלה בו שוב.
"אנדרו..."
"כן?..."
פיה כמעט נגע באוזנו, וידה היתה בין רגליו, בזמן שלחשה לו -
"תן לי לאנוס אותך..."
"אם אני אתן לך, זה כבר לא יהיה אונס." - ציין, גם הוא בלחישה.
"זה יהיה. אתה פשוט תסכים לכך."
ואז היא החלה לפרט לו, בטון נמוך, בזמן שהיא אוחזת את גבריותו בידה, את כל מה שרצתה לעשות. היא תיארה לו איך תקשור אותו ותשים לו משהו בפה, כדי שלא יוכל להתלונן. תיארה באיזו תנוחה היא תעמיד אותו, ואיך בהתחלה היא הולכת לחדור אליו באטיות… ואיך הכל הולך להסלים. ככל שהסיפור נמשך, כך הלך והשתנה סגנון דיבורה והפך להיות גס ובוטה. לחייו של אנדרו נצבעו באדום עז, כשהוא שמע מה היא רוצה להכניס לכל חור בגופו, כמה חזק היא תעשה את זה, כמה זמן היא לא תרשה לו לגמור… ובעיקר, כמה היא רוצה לשמוע אותו צועק.
"אני אתן לך." - ענה לאחר שתיקה קצרה - "אבל, דיאנה, בעדינות…"
"באותה עדינות שאתה עשית אותי?"
חיוך נפרש על פניו - "אהבת את זה?"
"אתה יודע שכן… עכשיו תבקש ממני יפה."
"בבקשה... תזייני אותי בעדינות."
"בייבי… אתה הכי סקסי כשאתה מתחנן."
דיאנה עמדה ליד החלון בחדר השינה ועישנה סיגריה, בזמן שאנדרו שכב על המיטה על גבו, ידיו שלובות תחת ראשו, ובהה בתקרה. זו היתה שעת ערב מאוחרת ושניהם היו תשושים מהתרחשויות היום, אחרי הכל אנדרו נכנס לכאן לפני הצהריים. הוא לקח את הזמן כדי לעשות ספירת מלאי של מכאוביו - גבו ואחוריו שלא זכו עדיין להחלים מהסשן של אתמול וכבר היום השתפשפו אינסוף פעמים על הסדינים, שריריו שהתאמצו במשך כמה שעות טובות, ואזורים אחרים בגופו שהעדיף לא לחשוב עליהם.
הוא התקשה להאמין שהוא נתן לדיאנה לעולל לו את כל מה שרצתה. אמנם היה נחמד מצידה לבקש ממנו רשות לאנוס אותו, אך זה היה עדיין אונס… במיוחד כשהיא הופיעה עם אביזר שלדעתו של אנדרו היה גדול יותר מפין של גבר סטנדרטי.
דיאנה לא דיברה סתם ואכן עשתה את כל הדברים שאמרה, כולל לדחוף את זה לפה שלו בכזו תוקפנות שהוא כמעט נחנק (ואותה אף אחד לא הכריח). עם אזורים אחרים בגופו היא היתה יותר עדינה תחילה, אך מהרגע שהוא נהיה גמיש והחדירה אליו נהייתה קלה יותר, הרחמים שלה פסקו, ואנדרו חש את הדבר הזה יוצא ונכנס אל גופו בכזו עוצמה, שזה באמת הרגיש כאילו עובר עליו אונס, והוא ספק דרש ספק התחנן לדיאנה שתפסיק את ההתעללות הזו!
היא הפסיקה - היא לא מפלצת אחרי הכל - אבל רק אחרי שהכריחה אותו לגמור ללא שום מגע באיבר-מינו. לבסוף, בעודו עדיין קשור למיטה, התיישבה על פניו ורכבה על לשונו עד שגמרה בפיו, ורק אחרי שניקה אותה היטב, שיחררה את ידיו מהקשירה ההדוקה.
כן, זה היה ביזארי ואלים - אך מצד שני משחרר, מטהר אפילו…
אנדרו מצא בעצמו תחושות של שלווה וסיפוק, וזה הצחיק אותו - הרי התחושות האלו נבעו מסקס שיצטרך להחלים ממנו במשך כמה ימים.
דיאנה אמנם שמרה על פאסון, אך הוא חשד שהיא סובלת בדיוק כמוהו, שכן לאחר ששוחרר התנפל עליה ועשה לה דברים שהשתיקה יפה להם. אנדרו עבר דרך ארוכה, וסביר להניח שהיא שיערה בנפשה שלאחר ה'אונס' יבוא תגמול, אך לראות את הגבר הסקסי הזה - שפשוט מסרב להיכנע! - קשור למיטה, מזיע, נאנק לעיתים מעונג ולעיתים מכאב שהיא גורמת לו להרגיש… היה שווה את הכל.
לפתע נזכר בדבר מה והתיישב במיטה -
"תגידי, מאיפה הצלקת שיש לך על הלחי?"
"מאיזה גבר אדיב במיוחד, שהחליט לתת לי סטירה עם גב כף היד, וטען ששכח שיש לו טבעת. או שבעצם, הוא לא שכח, אך את זה לעולם לא נדע. היתה כמות אדירה של דם, והתוצאה - כזו קטנה."
"הלכת לבית חולים לתפור את זה?" - שאל אנדרו, מזועזע מעט מתשובתה.
"לא. הוא העדיף שזה ישאר כך." - פתאום היא פרצה בצחוק - "אתה רואה, יש אנשים יותר גרועים מג'ק. תגיד תודה שהוא לא לבש טבעות אתמול."
פניו של אנדרו התקדרו לשמע השם ג'ק. עד שהוא שכח את ליל אמש, למה היא מזכירה את זה והורסת לו את מצב הרוח. דיאנה שמה לב להבעת פניו ואמרה -
"אין צורך להתעצבן, ג'ק דווקא היה מאד מרוצה מהביצועים שלך... " - כשפתאום השתתקה.
"מה אמרת?" - הוא התרומם על רגליו וניגש אליה.
דממה.
"דיאנה, אני אשאל את זה רק פעם אחת - ג'ק שילם על אתמול?"
היא הסתובבה אליו, חיוך משונה מתעקל על שפתיה -
"הוא כל כך אהב את התמימות שלך, ששילם עשר אלף."
בתנועה אחת מהירה, ידו הימנית של אנדרו תפסה בגרונה, והצמידה אותה לקיר. עיניו ירו ניצוצות, אך דיאנה נותרה רגועה לנוכח ההתפרצות. היא אף לא ניסתה להשתחרר מאחיזת הצבת של ידו.
"שלחת אותי לשם בכוונה. ידעת מה ג'ק הולך לעשות איתי. ידעת עד כמה אני שונא את זה… ולמרות זאת, החלטת להעניש אותי במקום לשלם לי." - הוא התבטא לאט, כל מילה נדחפת החוצה מפיו.
"כמה חד אבחנה מצידך." - ירתה דיאנה באותה יהירות אופיינית לה.
"אם רצית להזדיין, למה פשוט לא הצעת לי, כמו בן אדם נורמלי?" - סינן בזעם.
"כי אני לא חברה שלך. אני לא מזמינה אותך אליי כשאני רוצה סקס, ואני לא כותבת לך הודעות בוקר טוב עם סמיילי. אני מחליטה על עונש ואתה בא כדי לקבל אותו. וזה היחסים הכי נורמליים שאי פעם יהיו לנו."
בתגובה אנדרו הידק את אחיזתו סביב צווארה, ואזר כל שביב של שליטה עצמית, כדי לא לרסק את קנה הנשימה שלה ברגע זה ממש.
למרות המחסור בחמצן דיאנה ניסתה לחייך, ובקושי רב אמרה -
"אל תהיה כל כך רגיש, בייבי, אחרת לא תשרוד בעסק הזה."
זרועו רעדה, כשהוא מעך לאט לאט את צווארה הדק בין אצבעותיו. וכשהיא עצמה את עיניה ושריריה נרפו, הוא פתח את ידו בבת אחת, ונתן לה לצנוח אל הרצפה. בזמן שדיאנה אחזה בגרונה, ודרך שיעול קדחתני ניסתה להכניס לריאותיה חמצן, אנדרו התבונן בה, והטירוף שהציף אותו רק לפני רגע, הלך והתפוגג.
הוא הרים את מבטו אל המראה הגדולה שעמדה בקצה השני של החדר והסתכל על השתקפותו - כן, הוא זיהה את המעטפת, אך לא את מה שמתחתיה. הרגע הוא כמעט חנק את דיאנה ועל מה, על זה שהיא בסך הכל רימתה אותו?
האמת שזה החמיא לו שלאורך כל הקשר ביניהם, דיאנה נחשפה כך מולו. היא לא התביישה להראות לו את כל מה שפגום ומעוות בנפשה, ואם הוא מחליט לשפוט אותה על כך בחומרה, אז כדאי שקודם יסתכל טוב טוב על עצמו. על מי הוא עובד בכלל, הרי הוא כבר לא צריך את העבודה הזו, הוא לא צריך למכור יותר את גופו, ויחד עם זאת הוא עדיין כאן - מכור לכסף קל וסקס אלים, מושחת כמעט עד היסוד. ואין השליטה שהוא מפעיל על לקוחותיו אלא בסך הכל אשליה. יצריו האפלים ביותר שולטים בו ולא להפך!
דיאנה נתנה לו גישה קלה לאכזריות והוא לקח את זה רחוק מדי... ועכשיו זה עומד בפיו ובגרונו ועוד שניה ממלא את ריאותיו והוא הולך לטבוע… לאבד את עצמו...
ואם הוא רוצה אי פעם למצוא את הדרך חזרה לבן אדם שהיה - עליו לעזוב מיד.
שנייה לפני שיצא מחדרה, אנדרו שקל להשתין על דיאנה, כמו שהיא עשתה לו, אך לבסוף החליט שהמעשה יהיה מתחת לכבודו. הוא ג'נטלמן אחרי הכל, ומשתין רק על בנות שמבקשות זאת ממנו.
הוא עזב ללא טיפת חרטה בליבו. אפולו מת - אנדרו חזר מהגלות.
