* למי שרק נחשף - כדאי להתחיל מפרק #1, הנמצא בתחתית הבלוג הזה.
** נובלת בדס"מ ב - 15 פרקים.
ואנחנו קרובים מדי אל הסוף הבלתי נמנע.
ג'ק
החדר עוצב בסגנון ויקטוריאני עתיק. קירותיו היו צבועים בצבע בורדו כהה, וצבע הכורסאות העשויות מקטיפה שעמדו בקצה, היה גוון אחד יותר בהיר. החלונות הגבוהים היו מוגפים על ידי ווילונות שחורים וכבדים, והחלל הואר רק על-ידי שני מנורות שולחן גבוהות שעמדו על שידה גדולה ושחורה ליד אחד הקירות.
בקצה השני של החדר עמדה מיטת קינג-סייז, גם היא בצבעי בורדו עמוק ובמרכז, על השטיח שנפרש מקיר לקיר ניצב אנדרו. הלקוח היה גבר חסון למראה, בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, צבע עורו היה כהה יותר, ושיערו - שחור כפחם - הגיע עד כתפיו. הוא מזג לשתי כוסות מהבורבון שהחזיק בידו - לעצמו ולבחורה הצעירה שהייתה לצידו.
"מה השם?"
"אפולו."
הגבר סובב את ראשו, וסרק בעיניו את אנדרו, מכף רגל ועד ראש.
"אני ג'ק ולעלמה הצעירה כאן, נקרא דייזי."
דייזי לקחה לגימה מהבורבון ואז ניגשה לאנדרו, והורידה ממנו את הג'קט. היא הסתובבה לאט, מבטה מתרכז בעיקר בגופו, אך פעם אחת מבטיהם נפגשו והיא חייכה אליו חיוך ביישן כמעט. לאחר זמן קצר היא נעצרה מולו, והסתכלה על ג'ק, שהנהן בראשו. דייזי תפסה ברצועות הדקיקות של שמלתה השחורה והורידה אותן מכתפיה. השמלה צנחה ללא התנגדות לרצפה וגופה הערום נחשף לעיניו של אנדרו. פניה העידו שגילה הוא בין עשרים לשלושים, אך מתחת לצווארה היא נראתה כילדה בגיל ההתבגרות. שדיה היו זעירים, עם פטמות בצבע וורוד-חיוור, מותניה צרות, חסרות נשיות, ואף לא שיערה אחת על ערוותה. אפילו היציבה שלה, עם הכתפיים כפופות מעט קדימה, היתה ילדותית. אנדרו סרק את פניה - שפתיים עבות, אף ישר, עיניים כחולות וכל זה ממוסגר בשיער גלי ובהיר.
'לפחות פניה נאות.'
הוא עדיין היה עסוק בהתבוננות כששמע את ג'ק - "אפולו, לא משנה מה קורה, אתה לא זז."
עיניו עקבו אחרי דייזי, כשזו ניגשה לג'ק וקיבלה ממנו סכין כסופה, שאורכה היה כאורך כף ידה.
"בואי נראה אם הוא באמת אפולו מתחת לבגדים." - אמר ג'ק וקרץ לה.
'אוי שיט!' קצב פעימות ליבו של אנדרו הואץ למראה הסכין.
דייזי חזרה אליו במהרה, תפסה בקולר חולצתו, והעבירה את הסכין החדה דרך הבד הדק, עד שזו נקרעה לשניים ונשרה מכתפיו. לאחר מכן פתחה את חנות מכנסיו ומיקמה את הסכין מעל התפר שמחבר את שני חלקי המכנס. לפני שהסכין השחיתה את הבד היקר, דייזי נתנה מבט רציני לאנדרו, כאילו להזכיר לו, שעכשיו לא כדאי לזוז. אנדרו לא זז, אך מאד הצטער שדווקא היום החליט ללבוש את החליפה האהובה עליו - בצבע כחול כהה. אחרי החולצה והמכנס, רק פריט אחד נותר להוריד, והוא התפלל בליבו שלילדונת אין בעיות של רעידות ספונטניות בידיים.
דייזי התיישבה על ברכיה, קירבה את הסכין לרגלו השמאלית והחליקה את הלהב הקר, לאט, במעלה ירכו העירומה. אנדרו לא העז לקחת נשימות עמוקות וכשהסכין הגיעה לאזור הרך והפגיע הזה בירכו הפנימית, ליבו דפק כל כך מהר כאילו הוא מנסה לשבור את בית החזה ולהימלט. כשהיא הצמידה אליו את הצד החד של הלהב, היה נדמה לו - שהיא להוטה לחתוך אותו, לשפוך את דמו. עורו נסדק תוך שנייה, ותחושת כאב חדה ועוצמתית גרמה לאנדרו להירתע מהסכין שבידה ולהזיז את רגלו. "ממ..." - צליל מהוסה נפלט מפיו, והוא ראה חיוך קטן חולף על פניה. דייזי הוציאה את לשונה ואספה את טיפות הדם הזעירות שנזלו מהחתך אל פיה.
"אפולו…" - אנדרו הרים את עיניו ומצא את ג'ק עומד מולו - "חשבתי שאמרתי לך לא לזוז."
ועם המילים האלו ידו הכבדה של ג'ק נחתה בחוזקה על לחיו השמאלית. תחושת החום שפשטה בפניו הפכה במהרה לצריבה כואבת, ואנדרו היה צריך להפעיל הרבה שליטה על ידיו שכרגע התהדקו לאגרופים ומאד רצו להחזיר טובה.
'אם יש טיפת צדק בעולם, אני עוד אפגוש את השמוק הזה בסמטה אפלה…'
בינתיים דייזי החלה לחתוך את תחתוניו - אנדרו קפא במקומו ונשימתו נעצרה עד הרגע שהסכין התרחקה מגופו.
"תראי לאפולו מה את יודעת לעשות." - אמר לה ג'ק ושוב התרחק לעבר כוס הבורבון שחיכתה לו על השידה.
שפתיה של דייזי עטפו את איבר מינו ולשונה החמה החלה לעשות תנועות סיבוביות סביב הקצה. בפעם הראשונה מאז דרכה רגלו בחדר הזה, אנדרו הרגיש הקלה, ועיניו נעצמו בזמן שדייזי ליקקה את איברו לכל אורכו ושוב ינקה אותו לפיה, מענגת אותו בדרכה העדינה והאטית. הכל היה יכול להיות נפלא, אילולא קולו של ג'ק שוב נשמע מאחורי גבו.
"תפוס אותה בשיער ותכניס אותו יותר עמוק."
אנדרו החליק את ידו ברכות לתוך שיערה ודחף את עצמו מעט קדימה.
"אמרתי - יותר עמוק."
אנדרו חזר על אותה התנועה, אך הפעם דייזי נחנקה על איברו והוא נסוג מעט לאחור.
"אל תדאג לה, דייזי אוהבת את מה שאני אוהב."
לפתע אנדרו חש רצועות של עור חולפות בקלילות על פני גבו - הוא הסתובב וראה שג'ק אוחז בידו פלוגר - סוג של שוט עם זנבות ארוכים, שהוא כבר פגש במספר סשנים בעברו.
ג'ק הניף את ידו והצליף בישבנו של אנדרו. אך זה לא כאב, להפך - תחושה חמימה התפשטה ממקום הפגיעה. אנדרו שוב דחף את עצמו לתוך פיה של דייזי עד שזו השתנקה ומיד הרגיש את הפלוגר נוחת על גבו בעוצמה, מלווה במילים - "ואל תעצור עד שאני אגיד לך."
אנדרו הידק את אחיזתו בשערה וכל תנועה נוספת של מותניו, גרמה לאיברו להידחף לתוך גרונה... עד שדמעות החלו לזלוג על לחייה. עיניו צפו בה בזמן שעשה זאת, בהבעת פניה, והוא הופתע לגלות על עצמו דבר מה - הוא אהב את מה שראה, אהב אפילו את נהרות המסקרה הדקיקים שקישטו עכשיו את פניה. דמו המשיך לזרום למקום הכי חם בגופו, ועכשיו האדרנלין געש בעורקיו, ומנע ממנו להרגיש את הכאב הנושך של המכות האינטנסיביות שספג.
"מספיק!" - קולו של ג'ק החזיר את אנדרו למציאות, והוא שחרר מיד את שיערה ופיה של דייזי. היא נחתה על ישבנה, לרגליו, וניגבה בידה את הדמעות מלחייה.
"נהנית לראות אותה ככה?"
אנדרו לא ענה מספיק מהר ועל זה קיבל הצלפה.
"כן."
"לא שמעתי." - עוד הצלפה, יותר חזקה הפעם.
"כן!" - קרא אנדרו בקול רם וגרם לג'ק לצחוק.
"מצוין, העיקר שכולנו נהנים." - אמר ג'ק בחיוך רחב, והביא כוס עם בורבון לדייזי שעדיין ישבה על השטיח. בזמן שהיא סיימה לשתות את כל מה שהיה בכוס, אנדרו אמד את ג'ק במבט מהיר. גובהו היה כמעט כמו של אנדרו, ושריריו נראו מבעד לבגדיו. אנדרו הניח שבמקרה הצורך, הוא יוכל לגבור על הבחור הזה, אך כרגע אין מה לדאוג - אמנם הוא ודייזי היו ערומים, אך ג'ק נותר לבוש באופן מלא, אפילו כפתור לא נפתח בחולצתו.
"תעלי על המיטה ותעמדי על ארבע."
דייזי נענתה בצייתנות ונכנסה לתנוחה כך שכפות רגליה נגעו בקצה המיטה.
"תורידי את הראש." - הוסיף ג'ק - "יותר נמוך, שאפולו יוכל להעריך את הנוף."
ועוד פקודה, הפעם אליו - "תעשה לה רימג'וב, שיהיה לה קצת נעים. מגיע לה, לא?"
דייזי נותרה אילמת גם כשלשונו של אנדרו עברה ביסודיות על איבריה הפרטיים, אשר היו חשופים מולו. אם לחשוב על זה, הוא בקושי שמע אותה נושמת.
לא עבר זמן רב, וכצפוי פקודה נוספת נשמעה בחלל החדר.
"מספיק. תזיין אותה." - ג'ק עמד במרחק מה מהם, ידיו שלובות על חזהו, הפלוגר מתנדנד באחת מהן.
אנדרו בא לעשות בדיוק את זה, כששמע - "לא שם."
הוא הפנה מבט מופתע אל ג'ק - "אבל… לא הכנתי אותה לזה. היא לא מוכנה עדיין..."
השני התקרב אליו במהירות וסטר לו כל כך חזק, שראשו עף בכוח לצד.
"הרשיתי לך לדבר?"
אנדרו סובב את פניו באטיות, עד שעיניו ננעלו על אלו של ג'ק. הוא מילא את ריאותיו באוויר לאט ,מאד לאט, כדי להרגיע את הקול הקטן שלחש לו - 'עוד סטירה אחת, ואתה שובר לבן זונה את היד!'
אך ג'ק לא התרגש מהמבט הרצחני שאנדרו תקע בו, ואחרי זמן שנראה כמו נצח אנדרו היה הראשון להסיט את עיניו. הוא הסתובב שוב אל דייזי, שם על עצמו כמות נדיבה של רוק ונכנס אליה בכוח, בדיוק כמו שג'ק ציפה ממנו. צעקה נשמעה מכיוונה והוא נעצר מיד, אך זנבות השוט שפגעו בירכו, גרמו לו להמשיך.
אנדרו נכנס לקצב איטי בתקווה שזה משהו שיהיה 'נוח' לדייזי, אך במהרה חש את נוכחותו של ג'ק קרוב מאד אליו, וקול נמוך לחש באוזנו - "אני רוצה שתכאיב לה. אני רוצה לשמוע אותה צועקת."
אנדרו לא סובב אליו את פניו הפעם, עכשיו כשהוא כבר היה בפנים, והרגיש את הלחץ המענג על איבר מינו, לא נדרש הרבה כדי לשכנע אותו. הוא הידק את אחיזתו בדייזי ונכנס עמוק יותר לתוכה. ג'ק לא אמר יותר מילה - היתה לו דרך אפקטיבית יותר לתקשר את רצונותיו לנשלט שלו - הצלפה חזקה במיוחד סימנה לאנדרו להגביר את הקצב, וכשהיה מגביר אותו, עוצמת ההצלפות היתה עולה גם כן.
תחת זנבות השוט עורו הפך תחילה לוורוד ואז לאדום, אבל אנדרו לא הרגיש את הכאב, לא ברגע זה לפחות. הוא ידע טוב מאד שעוד כמה שעות זה יהיה גיהנום, אך עכשיו זה חירמן אותו, העצים את הרגישות שלו והוא רצה מזה עוד.
תחושת שיא התחילה להיבנות בבטנו, למרות שצעקותיה של דייזי עמדו באוזניו. ועכשיו הוא כבר לא היה צריך את הרמיזות של ג'ק - אצבעותיו חפרו עמוק במותניה, ואנדרו הגביר את מהירות החדירות לגופה, עד ששמע -
"תצא לפני שתגמור. היא יודעת מה לעשות."
הוא שלף את עצמו מתוכה, ודייזי הסתובבה והתיישבה תחתיו, כמו ילדה טובה, עיניה בוהות בו בציפייה, ופיה פתוח. אנדרו ידע בדיוק מה מצופה ממנו - מספר ליטופים מהירים וראשו נזרק לאחור, אנחה חנוקה נפלטה מבין שפתיו, ועיניו נעצמו מעוצמת האורגזמה שטלטלה את גופו.
כשפתח את עיניו והסתכל למטה, ראה שלא כיוון היטב - כפי שג'ק התכוון - וכמות מסוימת של זרעו עיטרה את שפתיה וסנטרה של דייזי.
"ל-מה אתה מחכה?" - שוב הקול של ג'ק חדר לאוזניו.
"מה?.."
"לכלכת את דייזי - עכשיו תנקה אותה. עם הלשון."
שני ברירות עמדו בפניו. האחת, זה להסתובב עכשיו לג'ק, כנראה לזכות בעוד סטירה, ורק אלוהים יודע באיזה מצב ג'ק היה יוצא מהחדר הזה… או אנדרו. השנייה היתה לעשות כפי שנאמר לו ולשנוא בכל ליבו את דיאנה על הפגישה הרומנטית שסידרה לו פה. אנדרו בחר באפשרות השנייה. הוא התיישב ליד דייזי, ובהיסוס רב נישק קלות את שפתיה, דייזי לעומת זאת, לא היססה - היא תפסה את פניו בשתי ידיה הקטנות ותקפה את פיו. לשונה ליטפה בשובבות את שלו ובלי לשים לב אפילו, הטיפות הסוררות שנתלו בשפתיה, נשאבו לתוך פיהם ואבדו לעד. הטעם היה דוחה, והפעולה עצמה הגעילה אותו - בחלומותיו הפרועים ביותר לא דמיין שאי פעם יעשה משהו כזה.
ידיה חיממו את לחיו שעדיין כאבה מהטיפול של ג'ק, ופיה היה רך ועדין.
'נחמה קטנה...' - הרהר אנדרו.
לשניה אחת, דייזי התנתקה כדי להסתכל בעיניו, כאילו יש משמעות לנשיקה הזו, ואז התחברה אליו שוב והם המשיכו להתנשק עד שהמילים - "זה מספיק." - הוכרזו בחלל החדר.
"תודה על שירותיך, אפולו. אתה יכול ללכת." - אבן ענקית נגולה מעל ליבו של אנדרו, אשר לרגע חשש שג'ק ירצה להמשיך לייסר את דייזי... ואותו.
נותר רק עניין אחד קטן - פריט הלבוש היחיד של אנדרו ששרד את הסכין היה הג'קט. למזלו לובי המלון בשתיים בלילה היה ריק מאדם - ובמונית, החליט לנקוט בטקטיקה נוקשה ביותר - כל פעם שהנהג רק העז לסובב את ראשו לכיוונו, אנדרו היה תוקע בו מבט מאיים ומסנן -
"יש לך בעיה?!"
לא, בעיה לא היתה. הנהג לא ראה שום צורך להתעסק עם בחור גדול, עצבני וערום ממותניו ומטה.
כשאנדרו נכנס הביתה באמצע הלילה, הוא לא הרגיש עייף מספיק כדי ללכת לישון. במקום זאת, הוא שם סרט בטלוויזיה והתיישב לצפות בו כמו שהוא, בג'קט בלבד. עיניו בהו במסך, אך הוא לא קלט אפילו תמונה אחת מהסרט, משום שראשו היה מלא בתמונות שהתרחשו לפני שעה קלה. שוב ושוב ראה בעיני רוחו, את דייזי יושבת תחתיו, נחנקת… דמעות זולגות מעיניה. הוא נזכר איך לקח אותה על המיטה, בכוח, צעקותיה ממלאות את חלל החדר.
אמנם ג'ק היה יוצרו הבלעדי של הסשן, אבל הוא - אנדרו - שאב מכך לא מעט הנאה.
'כמה מוזר' - חשב לעצמו - 'כל פעם, עוד חלק קטן בתוכי מת. עם כל לקוח נוסף, משהו בי מתפורר ונעלם.'
האם ככה דיאנה הפכה למה שהיא היום?.. האם פעם היא היתה בן אדם אחר?..
