זה לא המנקה המלכותי. זה הישבן...
זה היה לקראת סופו של סתם יום של חול. הוא היה בעבודה, מנסה להבין מאיפה נובעת הטעות באקסל עליו עבד החל מהבוקר, שהצליל הודעה בקע מהנייד שלו.
היא כתבה שהיא מסיימת לעבוד בערך בשש ושעליו להמתין לה, בכניסה לביתה, החל משש וחצי.
טוב, הוא קודם כל הבין שהלך האקסל. אחר כך הבין שעליו לצאת. הוא בדק שמפתחול הרכב נמצאים בכיס מכנסיו וניסה לסדר את הזיקפה שאחזה בו. מילמל שלום חטוף ויצא לדרכו. הוא הקדים כמובן והמתין לה על ספסל בכניסה לחניון הבניין.
היא הגיעה לקראת שבע וראתה אותו לפני שהוא הבחין בה. היא הסתכלה בו במבט בוחן. היא הייתה רטובה אבל הרגישה עוד משהו.
היא התלבטה לרגע קצר. היא ידעה כבר זמן רב שהוא מאוהב בה בכל נימי נפשו. האם גם היא מרגישה משהו או שזו רק החרמנות שמדברת?
היא החנתה את הרכב ויצאה. בזמן שהוא התקרב אליה, היה ברור לה שעכשיו בא לה להתרכז רק בחרמנות. על רגשות תחשוב כבר לפני השינה.
היא אוהבת לחשוב ברגעים האלה, האחרונים, שבין הערות לשינה. באינסטינקט, מוחה רץ למחשבות על מה היה קורה אילו. היא פחות אוהבת את המחשבות האלה. מבינה שאין בהם טעם ומנסה לחשוב יותר על מה יקרה אם. זה דורש מאמץ, אבל היא משתדלת. לעיתים היא בוחרת לה נושא למחשבה בזמן ציחצוח השיניים. זה אומנם לא קשור לסיפור, אבל היה לה מאוד חשוב שהוא יציין גם את זה. אז הוא מציין.