בהרצה

פעם שאיזה שפוט מזדמן, רצועת כלב על צווארו, שכב על הגב למרגלותי וניקה לי עם הלשון את סוליית הנעליים שהוצמדה בחוזקה לפיו, (לדעתי זה היה כפכף אצבע, אבל אני לא ממש בטוחה), משכתי אותו מהרצועה, הצמדתי את פרצופו לפרצופי ושאלתי אותו, ברצינות תהומית, אם הוא יודע למה הוא נדרש ללקק לי את הסוליה.
הוא הביט בי במבט עגל, חשב שנייה וענה לי שזה בגלל שאני רוצה שסוליית הכפכף שלי תהיה נקייה.
האמת שגם אם התשובה שלו הייתה קצת פחות מטומטמת, מה שקרה שנייה אחרי היה קורה. כלומר, הרחקת פרצופו לטווח הנכון והטחת שתי סטירות מצלצלות על לחי שמאל שלו.
כאילו הוא באמת חשב שמהות העניין הוא החשיבות שאני מייחסת לניקיון סוליותי?
כשאני רוצה לנקות את הכפכפים שלי, אני זורקת אותם לאמבטיה ושוטפת במים.
שהזונה מתבקשת להעביר לשון, זה לצורך השפלתה. להבהיר לה את הסיטואציה, את מעמדה כמנקת סוליות מושפלת.
שהזונה מתבקשת להעביר לשון, זה לצורך חרמנותי, כי הסיטואציה מרגשת אותי מאוד.
אה, וגם כי אני יכולה, כמובן.