אז הסיפור הזה, שלא הולך להיות סיפור בהמשכים, סתם אנקדוטות שאני אנסה לכתוב מידיי פעם, נולד בזכות ילדת ערפד, שבאחד הפוסטים, בבלוג שלה, הזכירה את המלכה לורן, שפעם, מזמן, התחרמנתי מהכתיבה שלה ופינטזתי על תמונת הפרופיל שלה.
אז לכבוד המלכה לורן, אני אנסה לכתוב סיפור בהשראת הזקנה השמנה שלה.
אני ממש לא מתיימר לעמוד בסטנדרטים שלה, אבל אוהב אתגרים.
את הסיפור יספרו אלי ודינה, זוג צעיר פלוס עולל מעיירה בדרום. הם גרים בקומה השנייה בבניין רכבת, שמולם הקים אחד הקבלנים הגדולים בדרום שורה של וילות.
באחת מהן, לא צמודה לחלון מרפסת השירות שלהם, איפה ששדינה בדרך כלל תולה כביסה ואלי רק לעתים רחוקות, ניתן לראות את החצר והכניסה של הבית של טוני.
טוני, עולה חדשה מארגנטינה, עם מבטא כבד וחיבה לבשר.
היא אלמנה, ללא ילדים. אישה סימפטית. הגיעה לעיירה, שדינה הייתה בשליש השלישי של ההריון.
אלי טוען שהיא בת 55. דינה, לעומתו, לא נותנת לה יום מעל 50. שניהם מסכימים, שיחסית לגילה, היא נראית טוב.
תחת קצת גדול, מה שאלי מאוד אוהב, עובדה שהוא בחר בדינה, אבל סה"כ שמורה.
אולי היא אפילו הייתה כוסית פעם.
הם אומנם השפילו אותה, ניצלו, רמסו והתעללו בה, אבל אף פעם לא שאלו לגילה המדויק, כי בכל זאת, לא שואלים אישה לגילה והנימוס מחייב.
אגב, אם תשאלו את טוני, הסיפור הזה היה יכול להתרחש גם בכפר בצפון, בעיר גדולה במרכז, או בצפון קרוליינה.
היום היא מבינה, שהמיקום לא שינה את המהות שלה
זו הפעם האחרונה, שנקרא לה טוני, או שנתייחס למחשבות והתחושות שלה. מעכשיו היא תהפוך לכלבה טוני, ברוב המקרים לסתם 'הכלבה'.
זונה, שרמוטה, שפוטה, לשון, משתנה, מנוצלת לטובת צורכי הזוג הצעיר.
אישה ללא כבוד וללא תכלית נוספת, למעט עשות כרצונם.