בהרצה

הקטנה, בת 10, אוכלת אוכל מאוד לא מגוון.
קשה לה להחשף לטעמים חדשים.
האורז? רק לבן. חלילה לא אדום, שאמא שלי העיראקית, שתהיה בריאה, מכינה אותו הכי טעים בארץ.
הפסטה? רק בלי כלום.
אז הכנתי היום פסטה, בלי כלום ובצד רוטב אדום.
הכי פשוט, בלי איומים של עגבניות או בצל.
רק רסק עגבניות, קצת שמן, מים ותבלינים.
אמרה לי: 'אבא, גם תמורת שלום, אני לא אוכלת את זה'.
את ה'תמורת שלום', היא למדה מאחותה הגדולה.
גם היא לא תעשה המון דברים קטנים ופשוטים, גם לא תמורת שלום.
הלווו, בנות, בואנה, זה לא שאבא שלכן איזה שמאלן יפה נפש, אבל יש לכן עוד מעל ל100 שנה, לחיות על האדמה הזו. 
אתן יודעות, כמה החיים שלכן, יהיו יפים יותר, אם יהיה פה שלום אמיתי?
ניסיתי להסביר לבת 10.
אמרה לי 'אבא עזוב, זה רק ביטוי'.
עזבתי. היא אכלה את הפסטה בלי כלום.