אני מוצא כאן בבלוגים כל מיני טקסטים או תמונות שתמיד מצליחים להפתיע אותי מחדש.
למשל, כשמישהי מעלה תמונות שלה בכל מיני פוזות, עם או בלי בגדים, זה תמיד גורם לי לחשוב למה היא עושה את זה? האם זו רק תשומת הלב, הרצון לקבל מחמאות ותגובות אוהדות, או שאולי יש במעשה הזה משהו נוסף. כי מהצד שלנו, הגברים, זה נראה כמו מישהי שקצת זקוקה עכשיו לחיזוקים חיוביים, רוצה שכולם יגידו לה כמה שהיא נראית מצוין. בינינו, אלו הרי תמיד תמונות שהיא בחרה במיוחד, עם התאורה הנכונה ועם זוית הצילום המחמיאה, לפעמים גם עם קצת פוטושופ, או פילטר כלשהו.
או כשמישהי כותבת למישהו כמה היא אוהבת אותו וכמה היא שלו וכמה הלב שלה שייך רק לו לעולמים, וכעבור שבועיים כבר יש מישהו אחר, ששוב היא כותבת לו כמה הוא מיוחד וכמה הוא, דווקא הוא, האחד המיוחד לעולמי עולמים (או לשבועיים הקרובים, מה שיבוא קודם). או אלו שמבחינתן, השולט שלהן הוא סוג של תכשיט, כזה שעונדים ומסתכלים כמה הוא יפה ואיך הוא מתאים לגוון של עור הפנים.
אולי אני אולד-פאשן, אבל אני מחפש מישהי שלא תתלהב לשבועיים ואז תדעך, שלא תהיה זונת-צומי (ככה קוראים לזה?) או כזו שבעיניה אני סתם תכשיט יפה להתהדר בו. אני מחפש מישהי שמוכנה ויכולה לתת את כל כולה, שרוצה לעשות לי טוב, מישהי שנכנסת לעולם הזה מתוך התחושה הזו, שהיא רוצה להיות שלי, לרגלי.
בגללי, בגלל מי שאני, לא בשביל להשוויץ בי לחברות, או לעצמה.
