סגול, אדום, כתום, כחול, ירוק ושאר הצבעים שעורה רעב אליהם

1. הוא נכתב בכוונה צינית להחריד

2. לא תמצאו בו הצעה או עיצה טובה אחת

3. הגיגי לא מעניינים לאף אחד חוץ מהאדומה את התחת, ואם כבר התחת שלה, אני חושש שגם הוא לא מעוניין בהגיגי

4. תחביר, דקדוק ושאר מרעין בישין יתחבאו גם בפוסט הזה, ולא נורא הם לא ממש חזקים בנוכחות בכלוב

5. אני שולט מנטלי גדול, ראו, הצהרתי על כך בפוסט שבע הנקודות הקודם שלי

6. אני חושש שיש לי בעיה כגון: (זין קטן/ אגו גדול / בעיות בהתחייבות / בעיות שפיכה מוקדמת / בעיות בשיחה / בעיות .... )

7. יש לי אופנוע ושרירי בטן ככה ככה גם ככה, זה לא נורא אני כותב בנקודות ולא בריבועים וזה כמעט לא קשור לסעף 6

8. למדתי שליטה בהתכתבות, משלל הנשים שהעריצו בעיקר את סעיף 7

9. הגעתי לכלוב, לא אמרתם לי עדיין תודה ועכשיו זה הזמן כי עוד רגע נקודה עשר

10. פאנץ ליין ריק מתוכן, כמו הפוסט, אבל שמעתן אותי? אני אריה

גילתי בצד את המחבוא שהכנתי לייבוש ענפי דקל.

אני תוהה האם משהוא היה רוצה לרכוש מחבט דקל פסיכי :)

הם מהממים למדי, ומרושעים כמעט כמוני.

או שאעביר אותם ליוצר מוכשר ממני.

https://thecage.co.il/userpics/96860/plan%20tree%20spanker%20_red.jpg

שהנוכחות שלך עושה לי טוב, ולכן אני מתכוון לעשות לך מלא רע.

וזה יהיה כול כך טוב :)

זה רק סימלי שאני התעוררתי לרעיון של הכוס שלך חפון בידי.

כלומר, אנסה לדייק, חפון זה מעט מתון ממה שהיה לי בראש.

התמונה הייתה שלך נשענת על קיר, כתפיים בלבד.

יד אחת שלי על צווארך מותחת אותך לשמיים, פנים אדומות ואת נאבקת לנשום.

והיד השניה, שלוש אצבעות אמצעיות חופרות בך, בין רגלייך המפוסקות, נעוצות עמוק כשהאגודל על הדגדגן והקטנה עמוק בתחת שלך.

היה לי מגדל מוזהב במכנסיים בבוקר :)

יש את השנייה שאחרי ....

אולי עדיף שאתחיל בהתחלה, ולא בסוף !
בצילוק, יש קטע שדומה לקעקוע, מציירים את הדוגמא, מכינים כפות וכלים נקיים, סביבה סטרילית.

אוויר ננשף, מריאות שני הצדדים, ריכוז, שקט או מוסיקה לפי הטעם של הקורבן.

ואז בלהב דק מסמנים, יש שמתחילים בשוליים, יש במרכז. יש כאילו שמקפידים על חתך ארוך רציף ויש כאילו שמדלגים.

אני, דרך אגב יקירתי, חובב חתכים קטנים, דיוק מקסימלי ומעבר מצד לצד של היצירה.

אבל ביד בטוחה מסומן בדם החתך.

במקרה של מה שאני מתכנן לך יש גם אלמנט של קילוף לא קטן.

כזה שבו לוקחים את העור במלקחיים כירורגים ולאט לאט מושכים את העור שנחתך ומפרידים אותו ממך.

חתיכת שומן בהירה לבנה שהייתה את, תהיה מונחת על מגש ברזל כשאסיים.

ואז לרוב מגיע חיטוי ופלסטר.

ואני, מחכה לשנייה שאחרי הזו, שבה הדם יזרום, את תעופי, והכול יהיה פתוח וטרי. כדי להצמיד את הפה שלי לפצע הפעור שיצרתי בך, ולינוק ישר אותך לפה שלי.

אחר כך פורמליסטיקה של חיטוי, חבישה וכול מה שבא אחרי.

קודם תהיה את השנייה הזו שאחרי, זו שבה ארים את ראשי, שפתי יהיו מוכתמות בדמך, והחיה שבי תרקוד בעיני ותביט בך, צעצוע.

שלי!

נשארתי עם הרעיון של לצלק לה את הציצי המושלם בחותם שהוא כולו שלה, ובכול זאת יראה כמה שהיא שלי.

סקלפל, איפה הסקלפל.

שורק לי בעבודה!

צעצוע,

היו פה כמה פוסטים שגרמו לי לתהות, את רואה בי שולט מנטה לי? 

כלומר אם אני זוכר את זה נכון, אכן דחפתי לך לכוס מנטה לפחות פעם.

ובנימה אחרת,

אולי אני שולט מטאלי? בהתחשב בכמות הברזל שאני מביא איתי בכול פעם?

שולט טוטאלי? בכול נימי שערותיך? בכול דרישה קשוחה ובלתי מתפשרת (אלעק).

שולט חיתולי? לא נראה לא שנלך לשם, למה חיתול כשאפשר להשתמש בך לצרכים.

היתולי? אני מצחיק אותך (או לא), אני מצחיק אותי בטוח.

שולט ?

נו שווין, ההגדרות האילו מבלבלות לי את הריכוז, תביאי איזה שוט ותתחילי לספור 3.141 מכות רצח כדי לחגוג היום את מה שהיה. 

למה תמיד צריך מספר רציונלי של מכות? כדי לגרום לשבר? או זה היה רע, אני מפחיד את עצמי!

הייתי פה, חשבתי עליך, כנראה שאשאר רק דוםסוכן

ברמה מטופשת ומסוכנת, בעיקר לתחת שלך !

מחשבת בוקר עליזה אחת מגיעה לי היום.

כשבאתי לענות לך על הגיגיך, שמתי לב שכפתור ההגב ממוקם לו ליד כפתור החסום.
חשבתי לעצמי עד כמה זה יהיה עונש לא מידתי בעליל לכתוב לך משהו ולא לתת לך לענות בכלל אצלי לזמן.

מצד שני זה יותר עונש לי מלך, למרות ההשפעה שתהיה לו עליך.

לצאת איתך לצימר כול כך מבודד שלא שומעים בו כלום חוץ מציוץ ציפורים. רחוק אנשים, מקום שבו תוכלי לצרוח באמת.

לקחת לשם את האוזניות המהממות שלי.

לקשור אותך היטב.

לכסות את עיניך באחד מהמסכות הללו שיקחו ממך כול יכולת לראות.

לכסות את אוזנייך באוזניות.

ולשחק איתך זמן, בעונג רועש ושקט כואב.

כלומר, כשהמוזיקה תנגן, אעשה כמיטב יכולתי להפיק ולהעניק לך עונג, בפי , ידיי, ויברטורים וכול אמצעי אחר כשר או לא ממש פייר.

אבל כשהמוזיקה תפסיק, אכאיב לך, אדקור, ואכה, אסמן אותך לימים, בידיים ובקיין, בשוט הנוצה, או בסכין ומחטים, בכול כישרון העינויים שלי אגרם לך לסבול. בשקט מופתי. בלי לראות.

וכך לאט אעבור בין השניים, השקט הכואב והעונג המנגן.

אעלה את הסף, של העונג, והכאב, את הווליום של השקט ואת השקט שבמוסיקה.

עד שלא תוכלי יותר, ואולי קצת מעבר.