ססמאת הצופים נכונה כתמיד, והתוכניות שנערכו נזרקו לפח לטובת אילתור של פגישה. דקות של יער הומרו בפינוק של מיטה. תיק נארז בחופזה, אוכל נקנה בריצה, חוקי המהירות של מדינת ישראל עוקמו מעט, והתוצר הסופי שעתיים מאולתרות איתה, כך שהכול הכין אותי להיות מאולתר רק שכבר לא, אני צופה טוב (בערך) והי כול מה שצריך וכרגיל יותר ממה שצריך כדי לעוף. ועפנו!
עכשיו כשאני כאן והיא שוב שם ואני מול המחשב בשקט היחסי של הפינה שלי בעבודה, אני חושב על מה היו הפעם ההיילייטס עבורי, אין טעם לתאר את מה היה, היא תמיד תעשה עבודה טובה יותר בלתאר את זה, ואני רק רוצה להוסיף את הצד האישי.
היי לייטס:
אני מודה שזה מהנה במיוחד לשמוע אותה מתחננת "די אני לא יכולה לגמור יותר", סוג של אגו בוסט (גברי?) לחלוטין, אבל זה לא היה הרגע הכי הכי של היום.
גם לא המבט הממש משתאה שלה כשהיא (אני חושב) גמרה לי על היד מחדירה, יאפ גם לאדומה יש נקודת גי, למרות שהיא הכחישה את קיומה, אני די בטוח שהיא גילתה היום תחושה חדשה שזה בהחלט שווה ציון.
לאסוף אל מרכז שדיה הכה מהממים את מנת ההנאה היומית שלי שהותזה על כולה, היה רגע של סיפוק לאחר הסיפוק, ולמרות שהרשע שבאמת היה היום מוחצן במיוחד ודי עף על הסימון הספציפי הזה של הרכוש שלו ובמיוחד על מה שזה עושה לה, גם זה לא היה ההיי לייט הגדול של היום.
לפגוש את הסימנים של ההנאות העבר מחמם את הלב, אבל לא יותר.
להעניש אותה, ולא משנה כמה הגיע לה, לא יהיה כנראה לעולם הטופ של מפגש (וטוב שכך).
אני חושב שלנקז ממנה את הבראט היום, היה עונג גדול, והיא הגיע עם הגישה החוצפנית ברמה גבוהה, מתריסה, בטוחה בעצמה, ובהפוך על הגישה שלה, היא למדה שאני יכול לנקז ממנה את הבראט ביותר משיטה אחת, זה לא חייב לכאוב תמיד. וגם זה לא.
אני חושב שהטופ הוא שוב רגעי השקט, החיבוק המתכרבל שלה עלי, זה שאני נותן לה ומקבל ממנה אחרי זמן יחד, זה שבו היא, על כול הרעש , הרוח והצלצולים שלה, נמצאת שם לרגע כולה שקטה ושלי.
חיבוק מנצח!
