שמש מאירה

קבענו להיפגש בבית קפה

חשבתי שזאת פגישה קצרה להיכרות קלילה, התיישבתי בקלילות בכסא ממול, הוא ישב נינוח ואני רגועה מחייכת. 

"תסירי את החיוך ברגע זה" 

חשבתי שאני הוזה, הוא הביט בי לתוך העיניים במבט שלא משתמע לשתי פנים, החיוך לאט לאט נמחק, הייתי רצינית. 

הזמנו משקה לימונדה וסלט קר, עטתי על השתיה להירגע טיפה..

"תניחי בחזרה את הכוס. עדיין לא!"

הצורך למרוד התעורר בי, מי הוא בכלל שיחליט לי?? עוד לא סיכמנו על כלום. זה רק פגישת הכרות! 

אבל ידעתי שאני נכנעת לו ולדרישותיו. 

אני רוצה להיות שפחה שלו.

הוא אפילו לא שאל לרצוני, קבע והשתלט. 

את הסלט אכלתי לפי פקודה, בקושי נבלע לי, פחדתי לנשום. 

בין נשימה לנשימה הוא שאל ואני השבתי. 

לא העזתי לשאול, גם לא לחקור... הוא שלט בי בראש חדר לי למוח..

הרגשתי שבויה, איבדתי כל שיקול דעת ונתתי לעצמי להתמסר עובדה שהנה האדון שלי מולי, ידעתי שהוא יצוה עלי, יגער בי, יחנך אותי וגם יעניש אבל תמיד תמיד ישמור עלי... 

* לא קרה במציאות. אבל פנטזיה מתוקה.