שמש מאירה

לא הסכמתי להתפשט.

זה היה תנאי! 

הוא חשב שזה משמרנות יתר

אבל, היתה שם צלקת לאורך כל הירך, פחדתי שיראה אותה.

החזקתי היטב בבגדים והצמדתי אותם לגופי, אלוהים.. שלא יראה! 

-דיברנו על זה שאני לא מתפשטת.. 

- ההחלטות הן של האדון. הרצונות שלך לא ממש חשובים כרגע.

- אבל זה גבול אצלי..

- גבולות יכולים להימתח!

רציתי לארוז את עצמי ופשוט לברוח מהמקום. 

מאז גיל 16 שניסיתי להתאבד אף גבר לא ראה את הצלקת הנוראה... 

הביטחון עם גברים ירד לי לחלוטין.

הוא המתין בסבלנות בלתי מתפשרת, הרגשתי נואשת.

- תתפשטי! 

- יש לי מגבלות שאני לא יכולה לומר.. בבקשההההה...

- אני חייב לראות אותך ללא בגדים.

- אז שיהיה כאן חושך מוחלט...

- קיבלת.

החדר הוחשך והתחלתי להתפשט באיטיות כשאני תוקעת מבטים בעיניים המבריקות שלו לעקוב אחרי מהלך הראות שלו..

הרגשתי משופדת, הרגשתי מתקלפת וכואבת כל כך..

הוא מישש את הגוף שלי בעדינות לא אופיינית, היד שלו הגיעה לירך...

הוא ליטף את הצלקת שוב ושוב ואז רכן מעליה ונישק אותה בעדינות.

-את השפחה הכי הכי שהיתה לי!

אני אוהב אותך שפחתי!

הזיעה שכיסתה את גופי יבשה ובמקומה הרגשתי לחות מרגשת בעיניים וטעם מלוח בפה.

זה האדון שלי!