|
|
|
הכאב קנה לעצמו מלבושים, מעיל וכפפות ומגבעת
בחן יסיר מגבעתו לפני הגבירות
כמו אין הוא חושק בבשרן כלל לגעת
כמו אין הוא חושק גוון לפלח, לטעום עסיסן מתוכו
זרעו הנוקב כמלאך ב??ן לתת
ש??י??ש??ת??ל ב??ח?ב??ן אפלת המשכו.
והנה הגבירות כבר כרסן מתגבהת
והנה הגבירות כבר הרות נשימה
ב??ע?ב??ר?ן המתהו?ה דיוקן אביו העיר?ם הן אט-אט מבפנים מלטפות
והוא להן נחמה.
ירחק שאון אל לב נימים. בסתר רעם
איש ישיר מלאך.
בהתפרש? ח?ש??כ?ה, ה?מ?מ?ה ת??בו?א?נו?.
על-פי נ?ב?לו? ישיר מלאך.
עוד פ??ר?א תו?כ?י
מ?ע?ד??ן אל ש??פ?ע?תו?
יושבים החברים
שותים דמו.
עוד פרא תוכי נרדם
באה אשה כ?ה?ד
של ים. אסורות
ע?נ?ב?י הגפן ב??ע?נ?ב?י הגפן.
שומע ים
על-פי נ?ב?לו? ישיר מלאך.
מרגלת שנונה של אהבה
ב??ק?ש??י א?מו?נ?ים עלי זכרונותי
כדי ל?צ?פ?ו?ת ב??ש??ת??י ע?ינ?י
אל מבצרך מדי שעה
את מתחפשת
כאוות נפשך
ומבקשת את זכרוני הבלשי
לא י?ס??ל?ח אם לא תשיגי מאום אתה המבקש
הלב בתחבולות הוא המנצח הראשי
הלא ת??ר?א?ה את זכרונך?
כשעיניך הקשורות עומדות ל?כ?ב?ו?ת לשווא
היא מצהירה ובאמונה תאמר לך?
לבי שלי עוד ינצח ללא קרב
היום אושיט לך את שתי ידי
בכרמים נטייל ונשיר
אור חמים ואביב וצדק החזאי
שחזה יום נאה ובהיר
ומחר אזיל דמעה
אספר לך מה צר היה עולמי
ואקרא לך אוצר ומלאך
נטפס יחפים על גבעת היסמין
נחמד שפגשתי אותך
ומחר אזיל דמעה
ומחר אזיל דמעה
אתה שלי - ואני שלך
את שתי עיני אעצום
שמלת החג על העשב תצנח
ואתה חגורה תפרום
ומחר אזיל דמעה
במשעול תות-שדה נעלה אל הכפר
כוכב ילווה את החושך
ונזכור את האור של היום שעבר
ונצחק
וקוראים לזה אושר
ומחר אזיל דמעה
ומחר אזיל דמעה
ומחר אזיל דמעה
תצרחי כשאני אלחש לך באוזן שאני אוהב אותך. את
ואני, אני ואת, נרקוד בשדה הצמחים הטורפים, או
בבית המטבחיים, או בצינוק. נשכב על מיטת
המסמרים, ונבכה. שנינו נבכה, על החיילים, על הילדים,
על ההורים. תצרחי כשאני אנשק אותך כמו גשם
ראשון. אני אהיל על אזניך בכפות ידי, כדי שתשמעי
את רוח הים. תצרחי.
השתעשעתי בימים ובלילות עם בנות גילי, וכעת חר?דה אני עד מאוד.
ארמון אד?ני כ??ה רם הוא, ל?ב??י נרעד ב??ח?ש??ב?י לעלות במדרגותיו. אבל חי??ב?ת אני להכניע את הבושה, אם באהבתו רוצה אני.
את ל?ב??י חי??ב?ת אני להפקיד ביד אהובי. חי??ב?ת אני להשליך את המלב?ו?שים ולצאת
לקראתו בכל גופי. ת??ה?י?ינ?ה ע?ינ?י כ??נ?רו?ת אהבה בעבודת הק?ד?ש?.
ק?ב??יר אומר: האוהב הוא יבין. אם לא תשתוקקי אל אהובך, ל?ח?נ??ם ת??ע?ד?י ג?ו?פ?ך?,
ל?ח?נ??ם תשחירי ר?יס?י?ך?.
ז?כ?ר, גו?ף, לא רק כמה נאהבת??
לא רק את המ??ט?ו?ת ששכבת?? עליהן
אלא גם את התשוקות שזהרו עליך?
בגלוי מתוך ה?ע?ינים,
שרעדו בקולות - ומכשול כלשהו
עמד בדרכן ונתב??דו?
עתה כאשר כ??ל??ן כבר נחלת עבר
נדמה כאילו בכל זאת התמסרת?? להן
לתשוקות הללו - איך הן זהרו
ז??כר, בעינים ש??ב??ך? הביטו,
איך הן רעדו בקולות שפנו אליך?, גוף.
ז?ע?ת ל?ילי מ?ש??מ??נ?ת את צלחת ארוחת-הב??קר שלו,
אותה כרזה של ערפל כחול מ?ס??ע?ת למקומה בכסא גלגלים
עם אותם ע?צים ומצבות.
האם זה כל מה שבכוחו להמציא,
המקשקש במפתחות?
ס?מ??מ?ת??י ונ?א?נ?ס?ת??י.
שבע שעות נעלמו מתודעתי במכת אגרוף
אל תוך שק שחור.
שם אני מתרפה, ע?ב??ר או חתול,
מנוף חלומותיו הרטוב??ים.
משהו נעלם.
גלולת השנה שלי, הצ??פ??ל?ין האדום-כחול שלי
מפיל אותי מ?ג??ב?ה? נורא.
שריון הצב מתרסק,
אני נפרשת לפני מקורי צ?פ??ר?ים.
הו מקדחים קטנים
באיזה חורים כבר מלא היום הנ??י??ר?י הזה!
הוא שרף אותי בסיגריות,
מעמיד פנים שאני כושית בעלת כפות ידים ורודות.
אני עצמי. אין בכך די.
ח?ם הקדחת נוטף ומתקשח בשערי.
צלעותי כבר נראות. וכי מה אכלתי?
שקרים וחיוכים.
הרי ברור שצבע השמש אינו כזה,
הרי ברור שעל הדשא להיות ג??ל?י.
כל היום אני מרכיבה את כ??נ?ס?י??ת?י מגפרורים שרופים,
חולמת על משהו אחר לחלוטין.
ובגלל חתרנות זו הוא
מכאיב לי, הוא
ושריון הזיוף שלו
ו?מ?ס??כו?ת ה?ש???כ?ח?ה הגבוהות והקרות שלו.
איך הגעתי לכאן?
פשעי אינו ברור.
אני מתה ברב-גוניות –
נתלית, מ?רע?ב?ת, נשרפת, תלויה על ו?ו.
אני רואה אותו בדמיוני
חסר-אונים כ??ר?ע?ם מרוחק
אשר בצילו אכלתי את מנת הרפאים שלי.
אני משתוקקת שימות או יסתלק.
זה, כך נראה, בלתי אפשרי.
בלתי אפשרי להיות חפשיה. וכי מה תעשה
החשכה ללא הקדחת והח?ם שהיא זוללת?
ומה יעשה האור
ללא עינים שאותן הוא חותך בסכין, מה הוא
יעשה בלעדי, בלעדי.
3 נשים צריכות לבוא אלי
ביולי, אולי יותר
רוצות למצוץ לי את רחשי-
דמי.
יש לי מספיק
מגבות נקיות?
אמרתי להן שאני מרגיש
רע
(לא ציפיתי שכל האמהות
האלה
יגיעו עם ציצים
נפולים).
אתם מבינים
אני יותר מדי מוצלח
במכתבים שתויים
ובשיחות טלפון שתויות
שתובעות אהבה בקולי-קולות
כשאצלי כנראה היא
איננה.
אני יוצא החוצה לקנות עוד
מגבות
סדינים
א?לקה-ס?לצ?ר
סמרטוטי-רצפה
מוטות-מגבים
מגבים
חרבות
סכינים
פצצות
פרחי כיסופים מווזלין
את כתבי המרקיז
ד?ה ס?אד.
את הש???ד?י?ם חתכתי בתער
מניר משרדי והדבקתי
נקבתי חורים לפטמות
בחו?ם ניר אריזה
את הטבור שמתי לה נמוך מדי
את הערו?ה שנתתי לה
המעט שנראה
צבעתי בעפרון אדום-כחול
עינה השמאלית היתה עיגול
גזור מראשו של מיכלאנג'לו
על בול איטלקי
ירוק עם חותמת
השפתים הראשונות לא הצליחו
לכן הדבקתי מעליהן
פס אדום מבריק
שמשתמש בו ג?ל?ימ?ר
למכור את ק?מ?י
הפלומה על הני?ר
היתה פלומתה
וניצלתי אותה היטב
להעמקת קפל-הירך
בכתום
מוזרים היו פסי הלובן
שהשאיר הביקיני
עליהם הסבך המקושקש
באדום וכחול ישב כמדליון
היא הכירה את עצמה מיד
וטענה שהשערות כמו קש
