את התואר הראשון שלי התחלתי בשנת 1998. באותה שנה היתה שביתת-סטודנטים גדולה (זו עם שביתת-הרעב, והפיצות של שרה נתניהו - זוכרים?), בעקבותיה הוקמה ועדת וינוגרד, בעקבותיה הוקמה ועדת שוחט, בעקבותיה היתה שביתת-הסטודנטים האחרונה... מי שהתחיל איתי את התואר סיים בינתיים את הדוקטורט. אחד החוגים בהם למדתי התפרק וקם מחדש האוניברסיטה אחרת, וציון הפסיכומטרי שלי כבר לא רלוונטי לקבלה לתארים אחרים.
ולי עדיין יש עבודה סמינריונית אחרונה, מזדיינת.
אז החלטתי לסיים אותה עד סוף החודש. זאת אומרת, יום ו', 31/8/07.
לא יודעת אם ירשו לי להגיש אותה, לא מתעסקת בזה. יוצאת מתוך הנחה שכשאבוא עם עבודה מוכנה לא יגידו לי לא, ושהמבט הכלבלבי העצוב שאני יודעת לסגל לעצמי (+אישור מביטוח לאומי על היותי "נפגעת פעילות איבה" - לא שזה רלוונטי, אבל למה לא לסחוט אמפתיה אם אפשר) - שכל אלה יאפשרו לי לסיים את התואר.
רק שבמקום לכתוב עבודה אני כותבת לסדנה של זאבה, ופוסטים לבלוג, ומצ'טטת כאילו אין מחר.
אז אם ליבכם רחום, אנא במטותא: בעטו אותי החוצה. אם אני בצ'אט - סימן שאני ערה ושהמחשב דולק. לא עדיף שאתעל את זה לסיום העבודה? אם פרסמתי פוסט, כנ"ל. אם הגבתי, התכתבתי - כנ"ל. עזרו לי לעמוד בפיתוי, אנשים טובים, ואני מבטיחה מסיבת-סיום גרנדיוזית כשהקלסר הירוק יוגש סוף סוף.
צוללת בינתיים...
לפני 17 שנים. 23 באוגוסט 2007 בשעה 8:01
