אני לא רוצה לדעת כלום.
אני לא מתכוונת - "אני לא רוצה לדעת מכלום".
אני לא רוצה לדעת כלום.
אני רוצה מוח ריק, פנוי.
בפילוסופיה/רפואה הסינית הלב הוא הקיסר. פירושו של דבר שהוא שולט בכל, ובלעדיו אין חיים. כולם (כל האיברים האחרים: כליות, כיס מרה, מעי גס וכו') קיימים ומגוייסים קודם כל כדי להגן עליו, כל אחד בחזית אחרת. כשהם לא מתפקדים כהלכה יש צרות; בלעדיו (בלי הלב) אין צרות, אלא פשוט אין.
הדרך של הלב לשלוט (וזו יכולה להיות אנלוגיה בדסמית יפה מאוד) היא בהיותו. פשוט בכך שהוא נמצא. הוא לא צריך לעשות כלום כדי לנהל את מדינתו כהלכה. זאת אומרת, הוא צריך לעשות בדיוק כלום כדי לנהל את מדינתו כהלכה. זו העשיה שאין-בה עשיה, המופיעה למשל ב"ספר הטאו".
לפי הפילוסופיה/הרפואה הסינית יש איברים בגוף שצריכים להיות מלאים, ויש איברים שצריכים להיות ריקים. אבל המלאות והריקות דינאמיות. כלומר, אם לדייק: יש איברים שצריכים להיות בעלי יכולת להתמלא, ויש איברים שצריכים להיות בעלי יכולת להתרוקן.
הלב שייך לאיברים שצריכים להיות בעלי יכולת להתרוקן. הלב צריך תמיד להיות ריק.
כששומעים את זה לראשונה זה נשמע רע: הלב? ריק? הלב צריך להיות מלא באהבה! הלב צריך להיות מלא שמחה! הלב צריך להיות צבוע ורוד או אדום, בטושים או בפנדה, ומלא שמש, חום, אושר, אמהו?ת, זוגיות...
צריך להקדיש לזה רגע מחשבה.
הלב צריך להיות ריק, כדי שיוכל להתמלא. לב מלא, לב שמאכסן כל מה שנכנס אליו ואינו מרוקן, אינו יכול להתחדש. הוא יכרע תחת העומס. השימור, הזיכרון, אינם מתפקידיו של הלב. שמחה היא משהו קל; לב מלא אינו קל. השמחה אינה ממלאת את הלב, היא מרוממת אותו! לב מלא הוא כבד. הלב מתמלא כמו בגיאות, מתרוקן כמו בשפל, תמיד מתחדש. מושפע מכוחות חיצוניים, אך אינו מאבד את מהותו הפנימית. משתנה ונשאר אחד.
פתחתי את דברי בהצהרה שאני רוצה מוח ריק. פנוי.
פנוי כמו לב אדום טרי.
כל מה שנכנס אלי שוקע, הופך לחומר, מתאבן.
אין תנועות שיוציאו את זה, יש תנועות שיניעו, שיהיו צנטריפוגה מתמדת של עיבוד, דינאמיקה, התחדשות.
אני משתוקקת לתנועות הללו.
לפני 16 שנים. 22 בינואר 2008 בשעה 21:54
