הייתי בדאנג'ן ביום שלישי.
וזו היתה הפעם הראשונה השלישית שלי בדאנג'ן.
הפעם הראשונה הראשונה שלי היתה לפני כמעט שנה והגעתי עם חברה ביום שישי. המועדון היה ריק. על הבמה היה סשן מבוים, לא משכנע, לא אמיתי ולא מעניין, ובמקום היו אולי שני זוגות ובחור אחד שביקש לאונן בפנינו. בחורה חמודה שתפקדה כדי.ג'יי של אותו הערב אמרה לנו שזה לא נחשב, ושנבוא ביום חמישי, אז יש אנשים ואקשן. רשמנו לפנינו.
אז זו הפעם הראשונה במועדון פ י ס י ת. אבל לא במקום בהוויתו כמועדון בדסמ.
הפעם הראשונה השניה היתה עם אותה חברה, כמה שבועות אחרי. הדאנג'ן צפוף והומה אדם, בעיקר אולי כי התפרסמה עליו כתבה גדולה במוסף "7 ימים" של "ידיעות" באותו השבוע. הקהילה מסתתרת, אין סשנים באף מקום, הרבה וניליים עם גיחוך על פניהם, הרבה גברים לבושים שחור ועוטים "מבט מסתורי" נועצים לי מבטים לתוך הבירה, ופותחים את השיחה איתי בתחקור על חיי המין שלי. בנוסף, שתי פגישות מביכות. וגם שיחה עם מי שהסתבר מאוחר יותר כעונה לניק "ראש השבט", שסיפר לי על אתר הכלוב. למחרת נכנסתי לאתר כדי לקרוא את מה שהוא כתב; ונשארתי.
אז זו היתה הפעם הראשונה בדאנג'ן, בה נפגשתי יותר מקרוב עם קהילת הבדסמ וסקרניה.
הפעם הראשונה השלישית שלי... היה כל-כך קסום, אהובי.
זו היתה הפעם הראשונה בה הלכתי עם אהובי לדאנג'ן. מה שחשבתי שיהיה מתוכנן היטב וכמה שבועות מראש עם הרבה זמן לכסוס ציפורניים ולהתרגש, הפך להחלטה ספונטנית שבלבלה אותי לחלוטין כל היום.
צמודה אליו, מתחבאת מאחוריו, לא מוכנה שיניח אותי לבד אפילו לשניה, טיילתי איתו בין הקומות והחדרים, מתחרמנת מהאפשרות לקשור, להיקשר, להתלות מהווים שעל התקרות הנמוכות, מלהידחק אל סבכת-הברזל שבקומה העליונה, לחוש את טעם הברזל בלשוני ואת גופו מאחורי, ולהתבונן על כל האנשים שלמטה. איך אני אוהבת ברזל ואבן... רואה בחור ובחורה קושרים מישהי, ואז שתי הבחורות קושרות בחור. רואה סשן מחטים של ניובוי, וזיקוקי יום-הולדת של מישהי. מרגישה כאילו הסתננתי למסיבת-כיתה של הכיתה המקבילה - יודעת אולי משהו על חלק מהאנשים, אבל כלום באמת. מתלבטת איך להציג את עצמי - שם? ניק? ובעיקר מרגישה בנוח, חבוקה עם אהובי, ומאוהבת.
וכמובן, פגשתי את נפילי. תודה, נפילי, על החיבוק - את מותק.
האם אבוא שוב? נראה לי שכן. אבל מה יקרה שם? לא יודעת. מצד אחד היה נחמד להתאים פרצופים לניקים שהכרתי. מצד שני - ממש ממש ממש לא בא לי להתערבב בקהילה. המיטה שלי - בה אני נקשרת ומוצלפת, מתענגת ומענגת - אני צריכה אותה פרטית. עלו בי הרבה מחשבות - על הדומיות שלי, על השם שלי, על ארון הבדסמ, על פרטיות ופומביות. אלו דברים חדשים שהעיסוק בהם מבשיל בי.
היה כיף.
לפני 19 שנים. 25 באוגוסט 2005 בשעה 5:39
