אתנחתא

"הוא קרא לי ג'ס מפני שכך קוראים לברדס שמרסן את הבז.

הייתי הבז שלו. נחתי על זרועו ואכלתי מידו.

הוא אמר שאפי חד ואכזרי ושיש שיגעון בעיני. הוא אמר שאם ינהג בי ברכות, אקרע אותו לגזרים.

בלילה, אם לא היה בבית, נהג לקשור אותי בשרשרת למיטה שלנו. זו היתה שרשרת ארוכה, ארוכה מספיק כדי שאוכל להשתמש בסיר הלילה או לעמוד ליד החלון ולהמתין לינשופים המאחרים. אני אוהבת לשמוע את הינשופים. אני אוהבת לראות את גלישתן הפתאומית של הכנפיים הנפרשות לקראת הטרף, ואחריה הצלילה והרעש, כקולו של מאהב מתייסר.

הוא השתמש בשרשרת כשיצאנו לרכוב יחד. היה לי סוס חזק כסוסו, והוא היה מצליף על אחוריו ומשלח אותו בסערה בין העצים ועוקב אחרי במרחק חצי ראש, מושך בשרשרת ושואל אותי אם אני נהנית מהרכיבה.

המשחק שלו היה להרכיב אותי מעליו כשעשינו אהבה, ולאחוז אותי חזק בעורפי. הוא אמר שאני חייבת להיות מעליו, למקרה שאנסה לנקר את עיניו לאורו המהבהב של הנר.

לא הייתי שום דבר מהדברים האלה, אבל הפכתי להיות.

בלילה, אני חושבת שזה היה בחודש יוני, עפתי ממפרק ידו ועקרתי את הכבד שלו מתוך גופו וקרעתי את השרשרת שלי לחתיכות והשארתי אותו על המיטה כשעיניו פקוחות.

הוא נראה מופתע - אני לא יודעת למה. כפי שאהובך מתאר אותך, כך הנך."





מתוך: "מעשה הדובדבן", מאת ג'נט ווינטרסון. תרגמה ורד דור, בהוצאת ינשוף.