כותבת עבודה ומתייחסת לסופרים כאל "יוצרים", אבל שוב ושוב אותה שגיאת-הקלדה גורמת לי לכתוב "יצרים", ואני חושבת, המקלדת שלי פרוידיאנית או שאני מקלידה באצבעות נוטפות אמת שאני מנסה לשכוח.
מה שחסר לכתיבה שלי זה ה-passion, הדחף לעשות אותה, אי-היכולת לעשות אחרת.
אני דווקא יכולה אחרת. אני יכולה בקלות לא לכתוב.
אבל, נו, הייתי רוצה לומר שהיצירה היא חלק ממני, שאני לא יכולה אחרת, שאני לא יכולה לא לכתוב, שה-passion שלי הוא ליצירה כמו של כל סופר סוער מתחיל.
אז אותם "יצרים" שהקורא קורא אותם, ויוצר אותם מחדש אצל עצמו בשביל עצמו ובמשמעויות שלו (כן, אני מסובכת עם עבודה על סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם) - אנא הניחו לי. עזבו אותי במנוחה כדי שאוכל כבר לעצום עיני בשקט.
או
ש
שתפו אותי ביצר, שטפו אותי ביצר כדי שהתשוקה הזו תגרום לדהירת אצבעותי על המקלדת על כל שגיאותיהן, אבל לפחות זה יגמר, בסיפוק, סוף סוף.
לפני 18 שנים. 7 במרץ 2006 בשעה 11:36