לפני 18 שנים. 10 באפריל 2006 בשעה 10:05
הזיכרון שאני הכי מחבבת בימים אלה הוא איך, כשיצאנו לחופש, דילגתי עם הקולר סביב צווארי בין כמה גבעות, וכמה זה היה מפתיע, שכשהרצועה היתה מחוברת לידך לא יכולתי להתרחק וללכת לכל מקום רציתי. יכולתי רק ללכת לידך, או אחריך.
זה היה נחמד כל-כך...
פתאום הבנתי איך כלבים מרגישים, כשהם רוצים ללכת לכיוון כלשהוא והבעלים פשוט מושך אותם לאן שהוא רוצה. מסכנים.
אבל אצלי זה מבחירה.
