אתנחתא

חזרתי להתאמן אחרי תקופה של הפסקה. בהתחלה הרגשתי כמו באימונים הראשונים שלי: לא בטוחה מי נגד מי, מתביישת לבקש מאנשים לעבוד איתי, התרגילים נראים לי מסובכים ומבלבלים. אבל כעבור חמש דקות הכל משתנה.

יש אנשים שכשאני עובדת איתם זה כבר הרמוני, ידוע, נוח - ובכל זאת מתחדש. זאת אומרת: הגוף שלי מתאים את עצמו לגוף שלהם, אני מזהה את העוצמות שלהם ואת הכיוון שלהם במבט חטוף אחד, בחיוך, וכל התרגיל הזה, אומנות-לחימה, הופך אומנות, ונראה כמו ריקוד. קל לסנכרן. ומתחדש, כי אני שונה בכל פעם, וגם הם. ובכל זאת אנחנו יודעים זה את זו.

אני מרגישה, שבגלל זה מין בזוגיות יותר טוב לי.
אני מרגישה, שככה צריך להיות מין. הרמוני, ידוע, נוח - ובכל זאת מתחדש.


פעם אמר לי א', כשקם סמוק-פנים ומחוייך מאחד הגלגולים, "זה יותר טוב מאורגזמה!" צחקתי עליו, אבל אני יודעת למה הוא התכוון.

העוצמות שיש לקשר הפיסי עם מישהו אחר, ובייחוד כשהקשר הזה הוא הרמוני.
כשהעוצמות האלה מצויות בקשר אוהב, הן נפלאות ונהדרות פי-כמה. העוצמה גם בלמידה המתחדשת של כל ניואנס, של כל תנועה.

אני שמחה בכל פעם שאני חוזרת להתאמן. אני שמחה לחוש את המרכז שלי, את הגלים שבו, את העוצמות שבו, את הפוטנציאל ההרמוני שהוא מלמד אותי.