אתנחתא

המוות של דסדמונה הוא אמיתי, לא וירטואלי, והוא מעציב אותי מאוד.
בעיקר אני חושבת על שטן, וכמה שזה קשה ואיום לאבד את אהובת-ליבך. הוא לא מכיר אותי בכלל ואני לא בטוחה איך לומר לו, שאני איתו באבלו. ומה מתאים לו לשמוע.

תהיתי איך זה יבוא לידי ביטוי כאן, בכלוב. רווח לי לקרוא את הפוסטים בפורומים ובבלוגים נוספים (כולל של אהובי יבדל"א) ובעיקר את מודעת האבל בעמוד הראשי שלנו.

כל הזמן אני מתייחסת למה שקורה פה דרך המחשב כאל משהו נפרד מהחיים שלי, משהו שאני אפילו לא מגדירה כחיים שלי. אבל זה לא נכון.
פה פגשתי את אהובי. פה קראתי דברים שטרדו את מנוחתי ימים שלמים. פה אני "נפגשת" עם אנשים שאולי לעולם לא אכיר להשתתף במשהו שהם ביטאו - למשל, דסדמונה, שהקשר בינינו התמצה בהגבה זו לבלוג של זו מדי פעם. אם הכל היה בסדר והיא היתה חיה לא הייתי נותנת לזה משמעות.

אני מבינה עכשיו שלקשרים פה יש משמעות עבורי, גדולה יותר מזו שהתרגלתי לייחס לה.